חשבונפש

כל שנה עושה חשבון כזה אבל הפעם לא הצלחתי. אולי כי נמאס לי ואולי כי סתם אני עייפה מלקום בארבע בבוקר, יקיצה לא ממש טבעית (שעון חורף, שיבש את הילדים, תנקס אלי ישי).

בכל מקרה כל עניין החיים פה אמור להיות מאוד פשוט. תראו מה מצאתי:

תכלס זה אמור להיות ממש פשוט: LOVE=LIKExLIKE

אז למה זה לא?!

בעצם נראה שהכל היה פה שמח לפני שנולדתי, בהחלט יש מצב שהדורות הקודמים לא חוו את ליבטוטי הנפש שלנו, לא הגיעו לרמות התחכום הכה מאוסות ופשוט אמרו את הדברים, או שיגרו אותם בטלגרמה. אז בסעיף הסליחות, בלי ללכת סביב, אני מתנצלת:

בפני כל אלה שתרמתי להם והשנה לא יכולתי

בפני כל הכלבים העזובים שאני לא יכולה לקחת אותם

בפני ניצולי השואה שמאז שנולד לי בן, איני יכולה להכיל את הכאב שלהם

בפני ניסו הכלב שלנו שירד לתחתית ההיררכיה בבית

בפני חברי על פחות מדי זמן איכות בלי ילדים/כלבים/כל מטרד אחר

בפני ההורים שלי שלא שומעים ממני מספיק שאני אוהבת אותם למרות ובזכות

בפני ההיא מהביטוח שצרחתי עליה והיא לא האשמה באמת

בפני השליח של רמי לוי שבדיוק ביום שהביא 8 ארגזים, לא היה לי טיפ

בפני גיא אהובי שבסוף הכל יוצא עליו ובעיקר שאני לא עשירה כמו האשה שקיווה למצוא

בפני עירית תל אביב שעדיין אני משתמשת בתו אזור 1 שלהם

בפני אלה שאני מסננת ואז פוגשת אותם ברחוב

בפני ננה המנקה שמקבל פעם בשבועיים בית מזוהם

בפני מכונת הכביסה על שימוש חריג (מכורה)

בפני קולנוע לב שלא ביקרתי מזמן

בפני האוטו שלי על כך שמזמן לא קיבל מקלחת טובה ובטח לא מזהה את עצמו

בפני זה שיש הרגלים שקשה לי להפסיק אותם ובהחלט הגיע זמנם

בפני היקום על כמויות הזבל המטורפות שאני מייצרת

בפני המקצוע שלי - תקשורת חזותית - סורי, איבדתי עניין

בפני אלה שסלחתי להם אבל עדיין קשה לי לשכוח

ובעיקר בפני עצמי כי מבינה שזה הכי טוב שאני יכולה כרגע ובעצם,

לא מתנצלת, אלא סולחת, או יותר נכון, מפוייסת ומקבלת.

אז עכשיו, ממתינה לצאת הכיפורים והולכת לעשות פילאטיס. 

אין לי כח לריב עם עצמי שוב :)

גמ"ח טובה

ואהבה