יום שני, 28 בינואר 2013

חיים שכאלה


מלא זמן לא כתבתי, הייתי עסוקה בעיצוב הקולקציה הראשונה של  פסים ונקודות, יחד עם אחותי כמובן. אז ציירתי על דף, מצאנו תדמיתנית (לא נחזור אליה שוב), קיבלנו דוגמאות, תיקנו, מדדנו, כמעט עברנו לגור בחנות סדקית (של פעם! מלאה בכפתורים) ובמתפרה. 
כמובן שבמקביל יש ילדים, כלים, מזגן מקולקל, בנזוג שתקוע בעבודה, כביסה וזה, אבל, קטן עלינו. בכיף, אני אומרת. 
המכירה הראשונה היתה בבית של אחותי, צרפנו את התכשיטים של אמא ואת התכשיטים של שירלי הוליץ, בת דודתנו הכה מוכשרת וממש התרגשנו. ובצדק. 
הגיעו חברים ומכרים מכל תקופות חיי: מחברות של התיכון, חברות מהצבא, חברות ממשרדי הפרסום בהם עבדתי לאורך השנים, חברות של חברות, בנות דודות, דודות ונשות בני הדודים, שכנות, אמהות מהגנים, מהגינה, מהפייס, מהאינסטוש ואפילו בעלת בית אחת :) מדהים, כל אחת ואחד מהם שייך לתקופה אחרת בחיים שלי ועדיין כאילו הזמן לא הפריד מעולם.
לא זוכרת מתי דיברתי כל כך הרבה ויותר מזה, חיבקתי וחייכתי ללא הרף! לא אופייני לי. אז היה מדהים, נעים וכולן יצאו עם שקית, החמיאו, פירגנו ואפילו רק אמרו מילה טובה. שווה.
אפילו בבלוג השווה של הגר טהר לב פירגנו לקולקציה. ייאייי!
בעצם אם לסכם, חוויתי סוג של "חיים שכאלה" ללא אקסים וכל מיני גברים מהעבר, אלא יותר חברות-שותפות-אחיות לארבעים שנים האלה בהם אני מנסה לחיות. ומצליחה מדי פעם :)

החצאיות הצבעוניות 
טייץ ע"ש שר הרוקרית עם עוד לקוחה מרוצה

חפתים? מישהי?

צעיפים על שם סבתא שלנו, סבתא לוטי

חבריות אינסטגרמיות

התיקים ההורסים של duchesscase

האחיות רצוצות ומרוצות

השארנו את חותמנו
נתראה במכירה הבאה. ביוש

יום שבת, 5 בינואר 2013

אינסטגלאם

כבר כמה זמן שיש לי את ההרגשה הזו שבאינסטגרם ובפייסבוק מאוד אוהבים אותי ומפרגנים לי, וזה מדהים אבל מעט אמורפי, כאילו יש לי פצלת רצינית: יש את שלומצי הוירטואלית שהיא בליינית מתוקתקת, כל היום במסעדות, שופינג והכל כיף כיופק, ויש את שלומצי הזו של הבית, עם ערימות הכביסה, רודפת מיוזעת אחרי זאטוט מתחכם, עומדת מיואשת מול ערמות כלים ולא שורדת דקה אחרי עשר בלילה. פרדוקס?! אקרוסטיכון או שקר כלשהו?
מודה באמת, ברגע שהלפטופ/אייפון נסגר, אני בגוונים של האפור ולא בצד הטלנובלי של המילה, זו התחושה. נכון שגם למכולת אני עלולה להגיע עם תיק הפראדה שלי ולחטוא בלבוש מדויק כשאני בגינה עם ניסו ממתינה לתוצאות הקקי שלו. אז מה זה אומר? סתם תחושה פנימית שהגלאם הוא רגעי וכולל אפקט אינסטה, אלא אם כן את אנג'לינה ג'ולי או וונסה פרדיס.
לבנזוגי לצערי, אין פייסוש ואינסטוש, לא לסבלנות שלו ואין לו עניין. מוזר הא?! אז ככה שמבחינתו אני רוב הזמן זו שממורמרת עם הראש במייבש ומהגגת שטויות וירטואליות ואני אומרת, טוב נו, לפחות הוא רואה את שלומצי האמיתית, המדוכאת ועצובה לעיתים, עצבנית לעיתים קרובות, נרדמת עם השמלה, מכורה לשוקולד לבן ו... אפילו מחבב.
אין מה לעשות, כשבילוי חמישי בערב שלך הוא בתור לסופרפארם לקנות נרות אקמולי, את תתלבשי בהתאם ותרגישי כאילו את בתור לאומן, לאפטר פורים לוהט עם דיג'יי סשה או וואטאבר היז ניים איז, אפילו עבאד הרוקח לא יהרוס לך את החגיגה הזו.
אז יאללה, נתראה על השטיח האדום (זה שבחדר הילדים, שנשפך עליו אפרופו היום וכולם דרכו בטעות).


כן, ככה אני נראית כל יום כל היום
אלה נעלי הבית שלי, איב סאן לורן

כן, זה מה שאני אוכלת מדי יום במסעדות יוקרה
אז זו האמת בעצם, ברגעים משובללים

וככה אנחנו, עייפים אבל ביחד :)