יום שני, 31 בדצמבר 2012

יאללה לכי כבר



זה הסוף שלך, שנה ואין לי כח לסיכומים, לא בא לי לעשות רשימות, מה הספקתי ומה לא, לא מתעסקת עם אקסלים ואין לי את השנה במספרים ובטח אין מצב ליעדים לשנה הבאה. פשוט לא. 
2012 את גוססת, בדרכך למנהרה ולאור וזה והאמת, מיציתי אותך. איתגרת אותי מספיק ל-365 יום והגעת לי עד כאן. הבאת איתך מלחמות בין אנשים, מלחמות אצלי בראש, פרידות מכאלה שאהבתי וכאלה שלא הכרתי, מבחני אומץ עם הבנק ושלי עם עצמי ועוד אהבה ושנאה עם המילייה והגוף שלי ואת יודעת מה: אולי תמותי כבר?!
(נכון שהיו גם דברים טובים וזה, אבל היית קשה, אז בואי נתקדם)

אז היוש 2013 והיוש לבייבי החדש של אחותי ושלי כי היה ברור שהסיסטרס עלולות לעבוד יום אחד ביחד ויהיה מעניין. היוש לבקשות הישנות והחדשות שלי, שנשמעות בלב, בקול, בשירה באמבט, בקללות באוטו וכמה שרק אפשר, כי בסוף, מסתבר שבקשותיי נענות לפי התור. איימן.


יודעים לחגוג בדרום! היום בפולרנטין

13 זה מספר מזל, אמר שבתאי מרחוב השוק 18




יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

זה (סוג של) שיר פרידה


אז כדי להכניס אנרגיות חדשות לחיים, כדאי לפנות להם מקום ובגלל שכל כך הרבה דברים קורים והכל כזה מרגש, קשה ואחר ובכלל מרגיש צורך להתנקות קצת מהישן והמוכר.
בקיצור מנקה מדפים. הרי צריך לדעת גם להיפרד יפה, רק חבל שלא עשיתי את זה בכמה מערכות יחסים קודמות בחיים שלי :) בקיצור, נפרדת מפיסות בדים שהיו חלק ממני בימים יפים, קשים, רחבים, קצרים, בארץ, בחו"ל, לבד, ביחד. כל פיסה כזו, היא פיסת היסטוריה קטנה שכבר נחרטה ותויקה והגיע הזמן שתעבור לידיים חדשות במיוחד ברוח המחזור והידידות הסביבתית. אז תודה לכם חברים ארוגים וסרוגים, היה נעים.

חברה שלי, נעם, אמנית רב תחומית כזו, צילמה אותי עם כמה אאוטפיטים והכל נמצא ברשת במחירים ממש קטנים ושווים, אז מ'כפת לכם? תתלבשו על זה ותשתפו. הארון שלי יודה לכם וגם הבנזוג שלי.

לינק למכירה הלוהטת שלי

ושיר







יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

היה לי פעם חבר, אלף מיבנה

בויקיפדיה אומרים ש"התאבדות היא פעולה שבה אדם שם קץ לחייו ומביא למותו בכוונה תחילה." לא יודעת למה, אבל תמיד ריתק והעסיק אותי העניין. אולי בגלל שדרושה מחשבה עמוקה תחילה, אולי כי יש המון דרכים וכולן ממש מסובכות ועלולות להכשל ואולי בגלל שזה נורא אמיץ בעיניי. אז לאחרונה היו כל מיני התאבדויות של אנשים שהכרתי ממעגלים רחוקים אבל מוכרים וזו תמיד תדהמה. הרי זה לא הפתיע אותי כשאלף התאבד, אבל עדיין הופתעתי: אולי מהתעוזה, מההצלחה של המבצע שלו ומהדרך. וואו. שאפו. לא חושבת שזה אגואיסטי, שזה ללא מחשבה, להיפך ולכן יש למי שלוקח את חייו, איזו הילה, איזה גלאם בלתי מוסבר בעיניי. אני הבעיה פה?

נראה לי שלרוב האנשים המחשבה  למות עוברת בראש, אצל כמה היא נעלמת אחרי 30 שניות ואצל אחרים נשארת להתלבטות ואז עוברת כליל או שהפחד מניס אותה או שמשהו משתנה בחשיבה, בנסיבות בחיים. דווקא התאבדות בחלום היא סימן לפרידה ממשהו לא טוב בחיים שלנו והתחלה של משהו חדש וטוב יותר. אז שוב, עדיף לחלום.

אז מחלה, בדידות, מצב נפשי רעוע וגנים לא משהו, יכולים להביא באדם למצב של בחירה למות, אבל הגורם המכריע הוא אהבה. נכזבת כמובן. אהבה היא הפס הדק שבין אושר לסבל, בין שלווה ונקמה, בין אהבה לשנאה עצמית תחילה. זו מחשבה נורא רומנטית להתאבד אבל כה חסרת אחריות והערכה לחיים האלה שאפשריים מעבר לסבל. זה אקט פרטי ואינטימי אבל משדר לכולם: ידוענים, מוסיקאים, שחקנים, מכרים ועוד המון דמויות הירואיות ספרותיות, דמגוגיות וסתם מהשכונה שלא מצאו מקומן בעולם הזה ונטשו לטובת עולם אחר טוב יותר (כנראה) שאולי שם יהיו אהובות, נאהבות ובעיקר שלמות יותר.
רומנטי שמרומנטי, זו מחשבה נאיבית. קיבלנו את המסר, זה היה שווה? האם באמת יש מישהו בעולם הזה ששווה להפסיק את החיים בגללו? ברור שזה רק טריגר והבעיה היא עמוקה וקדומה יותר, אבל תמיד תמיד מסקרנת אותי: מתי נפל הפור? כמה זמן לפני? האם היו נסיונות שכשלו? מה היתה הדרך? האם סיימו לראות סדרה שהתחילו? האם נפרדו בדרך סמויה כלשהי? האם התקלחו? התלבשו יפה? יש לי המון שאלות ואפס מענה. וטוב שכך. לא רע להשאר סקרנית בתחומים מסוימים :) אגב, מסתבר שגם בעלי חיים מתאבדים.

מוקדש לך אלף, נשמה יפה ותועה בעולם הזה.
מקווה שנעים לך, שמקבלים אותך ואתה יכול לשים את הראש, לנוח ולחייך.
חבל שאתה לא יכול לסמס 3>

שיר ההתאבדות הכי רוקיסטי

מייקל האצ'נס ההורס /// אינקסס. למה מייקל למה??

קורט קוביין וכל שאלה מיותרת /// בעיקר אשתו שנשארה אחריו

אנה קרנינה /// סטייל, קור ואהבה ברוסיה
ראשון בבידודו /// מכתבו של טופז




הבושם קולורס בנטון שאלף רכש לי בכתה י' /// רומנטי שרמנטי

יום שבת, 1 בדצמבר 2012

דוגרת. בשקט

אסור לי לדבר על זה אבל יש מלאכה רבה והמון עשייה בכמה מסלולים, עם אחות, עם חברה ותמיד עם משפחה תומכת אבל זה ממממממש מרגש. למדתי כמה דברים בסיסיים:

פחות נגטיבית = יותר אטרקטיבית
יותר אוהבת = פחות חושדת
עולה במגמת ההקשבה = יותר שווה
מניחה לפעם = הווה זה הטעם
שמחה במה שיש = תכלס קשה לקום בשש
מנקה, מעבירה = בקרוב המכירה

אז אני בשקט בשקט, אספר רק על התוכן שנתן לי דחיפה, החיפושים האינסופיים (ותודה על כך) וטעימה מהטקסטיל והטקסטורות שיהיו שם. רמז: לא רק פסים ונקודות. גם לבבות, ציפורים, משבצות, קוביות וצבעים זוהרים. אבל בשורה הכי הכי למטה אגיד שזה יהיה מינימליסטי. סימפל. וויש אס לאק 3>

הצבעים האלה של הילדים. כיף

מסר לחיים. באמת

אוכל שגיא מכין לי. אמנות

כתב יד של מישהו אחר. מרתק!



מתוק זה השחור החדש. בעצם, תמיד היה, רק ההיפך. משמין

חברה טובה זה כמו עוד יד. בעצם עוד לב

מה שאודרי אמרה

הכי פשוט. צריך רק לראות 


אברוש קדברוש 
רשתות לשערות. סמכו עלי
אחות ובנזוג. מה היה שם באמת?
הציפורים מהתמונה הקודמת ועוד בדים. מממממ...

גמאני!
נקודה.