יום שבת, 23 בפברואר 2013

כי פורים




אף פעם לא רציתי להתחפש לכלה, לא קסם לי הקטע, אולי כי אף חתן מהגן לא היה לטעמי. 
דווקא עניין השמלה תמיד ריגש אותי אבל לא עד כדי להתחפש לכלה. מאז שאני קטנה הייתי מלכה: מלכת הכוכבים, מלכת היופי, מלכת הלילה, מלכת אסתר ובעצם כל בחורה שיש לה כתר, שרביט, שמלה נפוחה ודוקרת ותסרוקת כואבת בראש שמעוטרת בחיוך מזויף ובהרגשה של "תצלמו וגמור עם זה". 
אני לא בטוחה שאני באמת הייתי בעניין השמלות, אלמלא אמא שלי היתה תופרת אותן, שוכרת, מדרבנת ועושה לי מלא צמות בשיער שמשכו לי אפילו את הגבות. אין לי זכרונות טובים מפורים, אין לי כמיהה להיות משהו שאני לא ואף פעם לא היה לי רצון לחקות מישהו, טוב אולי את מדונה באלבום הראשון שלה. 

כל חג כזה אני תוהה, איך פורים וכיפורים כה קרובים באותיות ורחוקים במשמעות. דווקא השנה הפורים היה שמח כי יש לי זאטוט שצריך לתחזק עם שירים, ריקודים וחגי ישראל אבל מוכרחים להיות שמח? לא בטוח. משום כך כשהחליט שהוא לא מתחפש ולא מתאפר, אפילו לא התווכחתי - מפרגנת לאינדיוידואליות שלו ואפילו חושבת שזה חמוד שלא בא לו על הזיעה הזו מתחת לחליפה, הפאה של בוב הבנאי או הכובע של יובל המבולבל. גם אותי הם מעט מפחידים. הרי ממילא יגיע הגיל שהוא יתחפש לבת וחברתו תתחפש לזונה. או ההיפך.

דווקא הפורים הכיפי יותר היה כשגרתי בתל אביב וחרשתי את מסיבות העיר. היה כיף לבוא מחופשת, לקשקש עם זרים, בלי באמת להיות אני אלא זו עם הפאה הגדולה והבגדים הלא קשורים. בעצם להיות ערב אחת חסרת הפחדים והחסמים של שלומצי, יש בזה משהו לא מחייב שעשה לי כיף. היו מקרים שאפילו יצאתי לדייט אחרי מסיבה כזו, אבל אז בעצם גיליתי את "פרצופו האמיתי" והפנטזיה נעלמה במחי האנגאובר. כנראה גם שלו, אגב.

יש משהו שכבר לא רומנטי בפורים הנוכחי: בנות רוצות להיות דוגמגישות וכוסיות ובנים רוצים להיות גיבורי על. אין להם מושג מה זה קאובוי, בילבי, נרקיס, היפי או הולנדית. זה באמת נשמע מוזר עכשיו כשאני רושמת את זה: למה שילדה תרצה להיות הולנדית או רומניה?! אולי גם אז זה לא היה רומנטי, פשוט לא היה לנו כסף לתחפושות במאות שקלים ואילתרנו. לאלתר זה רומנטי. אז חג שמח לכל המסתתרים מאחורי המסכות! 
רק אל תשכחו להסירן ביום שלישי...


מלכת הלילה - הכוכבים נפלו והשביס דקר

הולנדית - היום הייתי מתה לגור שם


מלכת אסתר - תכלס תמיד העדפתי את ושתי

בילבי הכי שווה בעיניי - חבל שהוחלפה בדורה ושות'

צבעית - הבנים בתיכון העדיפו את הבנות במיני






פאה ומחשוף - תלאביב עד דלאידע
בסוף כולנו מסירים את האיפור ורואים את האמת
ולא תמיד זה כזה נורא :-)


יום שלישי, 12 בפברואר 2013

באמאמאמאמשך'



הרהורים מאוחרים על יום המשפחה

יש לי משפחה וזו סיבה מספיק טובה לחגוג אבל למה דווקא ביום ראשון? חרא של יום ובכלל, צריך לחגוג רוב הזמן, בין הכביסות והכלים ולאו דווקא כשמחליטים לי. אז יש לי משפחה וזה עדיין לא נקלט, במיוחד שעד לפני כארבע שנים עדיין תהיתי אם תהיה לי, תוך כדי קפה מלא קצף בקפה נואר, מתחת לדירתי השכורה בנחמני, לב לב לב העיר. 

אז יש לי בנזוג, יש לי בן ויש לי גם בן של בנזוגי שאני אמא 2 בשבילו (ככה הוא קורא לי). אהה וכלב, ניסו, שהיה לפני כל אלה ועבר להיות בסוף התור לתשומת הלב. חיי כלב. זו הגרסה שלנו לחיי משפחה: לא התחתנו, לא בחרתי שמלה/אולם/עיצוב שולחן, לא נסענו לירח דבש, לא תכננו מתי להכנס להריון ואפילו לא עשינו חשבון משותף. אולי זה מרגיש לא מחוייב ולא חתום ונצור עם כתובה, אבל זה הכי מחייב בעולם, כי זה הסכם בינינו לעשות הכי טוב שאפשר בשבילנו, בשביל הילדים לשמירת המשפחה הזו. 

אני גדלתי במשפחה "סטנדרטית", אבל תכלס שום דבר לא היה שם כזה ובכלל בגיל 29 מצאתי עצמי, לא בהפתעה, בת להורים פרודים ועדיין הופתעתי, למרות שלא הייתי בבית כעשור. אין גיל לסיפור הזה ובכלל מוטב מוקדם מאשר מאוחר. כן כן, מצאתי את עצמי עם אמא ביבנה, אבא במצפה רמון, אח שגר מעלי ואחות תמיד בקרבת מקום והמסקנה? המשפחה הגרעינית שלי טובה עכשיו מאי פעם, בתקשורת, בפתיחות, בקרבה למרות המרחקים הפיזים. אז הסטנדרט לא רלוונטי.

אוהבת את הורסיות החדשות והמעניינות שיש למשפחות בשנים האחרונות: 2 אמהות, 3 אבות, אחים מעורבים, רק אמא, רק אבא ועיתים דודים/סבים שמגדלים, גרים בדירה שכורה או בקראוון, זה לא חשוב בעצם. החשוב הוא הגרעין הזה שגדל ואוהב יחד ומגדל לערכים ומידות לפי מה שחשוב לו ולא לפי מה שהכתיבו לו או כפו עליו במקומות שבהם הוא גדל. יש לי חברים שהם כמו משפחה, ממש ככה, לא קשר דם וזה, סו וואט?! בעיקר שמחה על האקלקטיות, על היצירתיות שיש באהבה וברצון להקים משפחה, גם כשאין בן/בת זוג או תמיכה כלכלית או דירה ומשכנתא או כל דבר שהוא ביי דה בוק. 

ביי דה ווי, הייתי שמחה להחזיר את יום האם, כשסופסוף אני אחת כזו, אבל עם המזל שלי, ברור שבדיוק שינו את העניין ואני איבדתי הזדמנות לאיזה חרצית מהגינה של השכן (אני כבר אנוח בקבר).
אז משפחה לא בוחרים, אבל בוחרים בכל היתר ואני בוחרת עכשיו ללכת לישון כי יש לי עוד שעתיים בדיוק עד שהבן שלי נזכר שבא לו על אמא שלו באחת בלילה.
צ'או, הייתי פה.

המשפחה שלי: אבאמא, 3 ילדים, נופש בטבריה
מתישהו באייטיז. זה רק נראה יקר
אמא שהפכה לסבתוש סופסוף 
גיא ואני לא ביקרנו ברבנות. אלוהים כועס?

נסיון נואש לצילום משפחתי עדכני. מזל שיש אינסטגרם

אבא שהפך לסב השנה! מצטיין דיקן

ליבי ואני. אמא שתיים

בנידודים בפוזת זוגות נשואים 50 שנה מול השטוזים.
שגרה זה אחלה

ניסו. נאסף מהרחוב, היה ילד יחיד ועכשיו הוא בסוף התור

וככה אנחנו נאספים בסופ"ש מקצוות הארץ
חמודים לא?!