פסים ונקודות: באמאמאמאמשך'

הרהורים מאוחרים על יום המשפחה

יש לי משפחה וזו סיבה מספיק טובה לחגוג אבל למה דווקא ביום ראשון? חרא של יום ובכלל, צריך לחגוג רוב הזמן, בין הכביסות והכלים ולאו דווקא כשמחליטים לי. אז יש לי משפחה וזה עדיין לא נקלט, במיוחד שעד לפני כארבע שנים עדיין תהיתי אם תהיה לי, תוך כדי קפה מלא קצף בקפה נואר, מתחת לדירתי השכורה בנחמני, לב לב לב העיר.

אז יש לי בנזוג, יש לי בן ויש לי גם בן של בנזוגי שאני אמא 2 בשבילו (ככה הוא קורא לי). אהה וכלב, ניסו, שהיה לפני כל אלה ועבר להיות בסוף התור לתשומת הלב. חיי כלב. זו הגרסה שלנו לחיי משפחה: לא התחתנו, לא בחרתי שמלה/אולם/עיצוב שולחן, לא נסענו לירח דבש, לא תכננו מתי להכנס להריון ואפילו לא עשינו חשבון משותף. אולי זה מרגיש לא מחוייב ולא חתום ונצור עם כתובה, אבל זה הכי מחייב בעולם, כי זה הסכם בינינו לעשות הכי טוב שאפשר בשבילנו, בשביל הילדים לשמירת המשפחה הזו.

אני גדלתי במשפחה "סטנדרטית", אבל תכלס שום דבר לא היה שם כזה ובכלל בגיל 29 מצאתי עצמי, לא בהפתעה, בת להורים פרודים ועדיין הופתעתי, למרות שלא הייתי בבית כעשור. אין גיל לסיפור הזה ובכלל מוטב מוקדם מאשר מאוחר. כן כן, מצאתי את עצמי עם אמא ביבנה, אבא במצפה רמון, אח שגר מעלי ואחות תמיד בקרבת מקום והמסקנה? המשפחה הגרעינית שלי טובה עכשיו מאי פעם, בתקשורת, בפתיחות, בקרבה למרות המרחקים הפיזים. אז הסטנדרט לא רלוונטי.

אוהבת את הורסיות החדשות והמעניינות שיש למשפחות בשנים האחרונות: 2 אמהות, 3 אבות, אחים מעורבים, רק אמא, רק אבא ועיתים דודים/סבים שמגדלים, גרים בדירה שכורה או בקראוון, זה לא חשוב בעצם. החשוב הוא הגרעין הזה שגדל ואוהב יחד ומגדל לערכים ומידות לפי מה שחשוב לו ולא לפי מה שהכתיבו לו או כפו עליו במקומות שבהם הוא גדל. יש לי חברים שהם כמו משפחה, ממש ככה, לא קשר דם וזה, סו וואט?! בעיקר שמחה על האקלקטיות, על היצירתיות שיש באהבה וברצון להקים משפחה, גם כשאין בן/בת זוג או תמיכה כלכלית או דירה ומשכנתא או כל דבר שהוא ביי דה בוק.

ביי דה ווי, הייתי שמחה להחזיר את יום האם, כשסופסוף אני אחת כזו, אבל עם המזל שלי, ברור שבדיוק שינו את העניין ואני איבדתי הזדמנות לאיזה חרצית מהגינה של השכן (אני כבר אנוח בקבר).

אז משפחה לא בוחרים, אבל בוחרים בכל היתר ואני בוחרת עכשיו ללכת לישון כי יש לי עוד שעתיים בדיוק עד שהבן שלי נזכר שבא לו על אמא שלו באחת בלילה.

צ'או, הייתי פה.