יום שני, 31 בדצמבר 2012

יאללה לכי כבר



זה הסוף שלך, שנה ואין לי כח לסיכומים, לא בא לי לעשות רשימות, מה הספקתי ומה לא, לא מתעסקת עם אקסלים ואין לי את השנה במספרים ובטח אין מצב ליעדים לשנה הבאה. פשוט לא. 
2012 את גוססת, בדרכך למנהרה ולאור וזה והאמת, מיציתי אותך. איתגרת אותי מספיק ל-365 יום והגעת לי עד כאן. הבאת איתך מלחמות בין אנשים, מלחמות אצלי בראש, פרידות מכאלה שאהבתי וכאלה שלא הכרתי, מבחני אומץ עם הבנק ושלי עם עצמי ועוד אהבה ושנאה עם המילייה והגוף שלי ואת יודעת מה: אולי תמותי כבר?!
(נכון שהיו גם דברים טובים וזה, אבל היית קשה, אז בואי נתקדם)

אז היוש 2013 והיוש לבייבי החדש של אחותי ושלי כי היה ברור שהסיסטרס עלולות לעבוד יום אחד ביחד ויהיה מעניין. היוש לבקשות הישנות והחדשות שלי, שנשמעות בלב, בקול, בשירה באמבט, בקללות באוטו וכמה שרק אפשר, כי בסוף, מסתבר שבקשותיי נענות לפי התור. איימן.


יודעים לחגוג בדרום! היום בפולרנטין

13 זה מספר מזל, אמר שבתאי מרחוב השוק 18




יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

זה (סוג של) שיר פרידה


אז כדי להכניס אנרגיות חדשות לחיים, כדאי לפנות להם מקום ובגלל שכל כך הרבה דברים קורים והכל כזה מרגש, קשה ואחר ובכלל מרגיש צורך להתנקות קצת מהישן והמוכר.
בקיצור מנקה מדפים. הרי צריך לדעת גם להיפרד יפה, רק חבל שלא עשיתי את זה בכמה מערכות יחסים קודמות בחיים שלי :) בקיצור, נפרדת מפיסות בדים שהיו חלק ממני בימים יפים, קשים, רחבים, קצרים, בארץ, בחו"ל, לבד, ביחד. כל פיסה כזו, היא פיסת היסטוריה קטנה שכבר נחרטה ותויקה והגיע הזמן שתעבור לידיים חדשות במיוחד ברוח המחזור והידידות הסביבתית. אז תודה לכם חברים ארוגים וסרוגים, היה נעים.

חברה שלי, נעם, אמנית רב תחומית כזו, צילמה אותי עם כמה אאוטפיטים והכל נמצא ברשת במחירים ממש קטנים ושווים, אז מ'כפת לכם? תתלבשו על זה ותשתפו. הארון שלי יודה לכם וגם הבנזוג שלי.

לינק למכירה הלוהטת שלי

ושיר







יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

היה לי פעם חבר, אלף מיבנה

בויקיפדיה אומרים ש"התאבדות היא פעולה שבה אדם שם קץ לחייו ומביא למותו בכוונה תחילה." לא יודעת למה, אבל תמיד ריתק והעסיק אותי העניין. אולי בגלל שדרושה מחשבה עמוקה תחילה, אולי כי יש המון דרכים וכולן ממש מסובכות ועלולות להכשל ואולי בגלל שזה נורא אמיץ בעיניי. אז לאחרונה היו כל מיני התאבדויות של אנשים שהכרתי ממעגלים רחוקים אבל מוכרים וזו תמיד תדהמה. הרי זה לא הפתיע אותי כשאלף התאבד, אבל עדיין הופתעתי: אולי מהתעוזה, מההצלחה של המבצע שלו ומהדרך. וואו. שאפו. לא חושבת שזה אגואיסטי, שזה ללא מחשבה, להיפך ולכן יש למי שלוקח את חייו, איזו הילה, איזה גלאם בלתי מוסבר בעיניי. אני הבעיה פה?

נראה לי שלרוב האנשים המחשבה  למות עוברת בראש, אצל כמה היא נעלמת אחרי 30 שניות ואצל אחרים נשארת להתלבטות ואז עוברת כליל או שהפחד מניס אותה או שמשהו משתנה בחשיבה, בנסיבות בחיים. דווקא התאבדות בחלום היא סימן לפרידה ממשהו לא טוב בחיים שלנו והתחלה של משהו חדש וטוב יותר. אז שוב, עדיף לחלום.

אז מחלה, בדידות, מצב נפשי רעוע וגנים לא משהו, יכולים להביא באדם למצב של בחירה למות, אבל הגורם המכריע הוא אהבה. נכזבת כמובן. אהבה היא הפס הדק שבין אושר לסבל, בין שלווה ונקמה, בין אהבה לשנאה עצמית תחילה. זו מחשבה נורא רומנטית להתאבד אבל כה חסרת אחריות והערכה לחיים האלה שאפשריים מעבר לסבל. זה אקט פרטי ואינטימי אבל משדר לכולם: ידוענים, מוסיקאים, שחקנים, מכרים ועוד המון דמויות הירואיות ספרותיות, דמגוגיות וסתם מהשכונה שלא מצאו מקומן בעולם הזה ונטשו לטובת עולם אחר טוב יותר (כנראה) שאולי שם יהיו אהובות, נאהבות ובעיקר שלמות יותר.
רומנטי שמרומנטי, זו מחשבה נאיבית. קיבלנו את המסר, זה היה שווה? האם באמת יש מישהו בעולם הזה ששווה להפסיק את החיים בגללו? ברור שזה רק טריגר והבעיה היא עמוקה וקדומה יותר, אבל תמיד תמיד מסקרנת אותי: מתי נפל הפור? כמה זמן לפני? האם היו נסיונות שכשלו? מה היתה הדרך? האם סיימו לראות סדרה שהתחילו? האם נפרדו בדרך סמויה כלשהי? האם התקלחו? התלבשו יפה? יש לי המון שאלות ואפס מענה. וטוב שכך. לא רע להשאר סקרנית בתחומים מסוימים :) אגב, מסתבר שגם בעלי חיים מתאבדים.

מוקדש לך אלף, נשמה יפה ותועה בעולם הזה.
מקווה שנעים לך, שמקבלים אותך ואתה יכול לשים את הראש, לנוח ולחייך.
חבל שאתה לא יכול לסמס 3>

שיר ההתאבדות הכי רוקיסטי

מייקל האצ'נס ההורס /// אינקסס. למה מייקל למה??

קורט קוביין וכל שאלה מיותרת /// בעיקר אשתו שנשארה אחריו

אנה קרנינה /// סטייל, קור ואהבה ברוסיה
ראשון בבידודו /// מכתבו של טופז




הבושם קולורס בנטון שאלף רכש לי בכתה י' /// רומנטי שרמנטי

יום שבת, 1 בדצמבר 2012

דוגרת. בשקט

אסור לי לדבר על זה אבל יש מלאכה רבה והמון עשייה בכמה מסלולים, עם אחות, עם חברה ותמיד עם משפחה תומכת אבל זה ממממממש מרגש. למדתי כמה דברים בסיסיים:

פחות נגטיבית = יותר אטרקטיבית
יותר אוהבת = פחות חושדת
עולה במגמת ההקשבה = יותר שווה
מניחה לפעם = הווה זה הטעם
שמחה במה שיש = תכלס קשה לקום בשש
מנקה, מעבירה = בקרוב המכירה

אז אני בשקט בשקט, אספר רק על התוכן שנתן לי דחיפה, החיפושים האינסופיים (ותודה על כך) וטעימה מהטקסטיל והטקסטורות שיהיו שם. רמז: לא רק פסים ונקודות. גם לבבות, ציפורים, משבצות, קוביות וצבעים זוהרים. אבל בשורה הכי הכי למטה אגיד שזה יהיה מינימליסטי. סימפל. וויש אס לאק 3>

הצבעים האלה של הילדים. כיף

מסר לחיים. באמת

אוכל שגיא מכין לי. אמנות

כתב יד של מישהו אחר. מרתק!



מתוק זה השחור החדש. בעצם, תמיד היה, רק ההיפך. משמין

חברה טובה זה כמו עוד יד. בעצם עוד לב

מה שאודרי אמרה

הכי פשוט. צריך רק לראות 


אברוש קדברוש 
רשתות לשערות. סמכו עלי
אחות ובנזוג. מה היה שם באמת?
הציפורים מהתמונה הקודמת ועוד בדים. מממממ...

גמאני!
נקודה.

יום חמישי, 22 בנובמבר 2012

זהו פוסט שבא אחרי המלחמה


אותי המלחמה הזו תפסה לא מוכנה. ללא קופסאות שימורים, ישנה ללא פיג'מה, בלי אספקת חיתולים ושלא נדע ללא ממ"ד/מקלט. המלחמה תפסה אותי בחדר המדרגות מתלוצצת עם השכן, אח שלי שגר מעלי.

אזעקה, היוש. אני קרת רוח (מאיפה זה בא לי?!), שולפת את הילד משולחן האוכל, מנתקת את אבא שלו מה-Wii ואחרי 10 דקות הכל חוזר למקומו. לא חושבת, לא פוחדת. זה האטיטיוד שלי. רק לחשוב על זה שאמא שלי ביבנה בממ"ד כל 10 דקות או משפחות שלמות במקלטים שעות, גורם לי להתקף חרדה. אמא'לה. כמו שאמר ברוס ספרינגסטין - "מלחמה = למה זה טוב? לכלום".

אז עידו סמיוני, החבר אינסטגרמי שלי, הגה את הרעיון הגאוני להצטלם עם המילה stop למען הפסקת הטרור תחת הטאב stoptheterror# וההיענות היתה מדהימה! אתם חייבים לראות:

כתבה על הפרוייקט

דף האינסטגרם של עידו

וגם אני השתתפתי בסימן צבע אדום

וגם גיליתי שאם אסתכל על הפחד ואלמד לחבב אותו, אגלה אפילו שהוא קצת חמודי. 

תנסו את זה בבית.
https://www.youtube.com/watch?v=54vcfmFMupI




יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

אמה. בקמץ

07.11.12
עוד יומיים לפני שנתיים קיבלתי את טייטל היוקרה - אמא. יותר נכון אמה. רק שנתיים וזה מרגיש כאילו היה כאן תמיד: כשהייתי לבד, אחרי דייט מסריח, עם בנזוג אחר, בברים אחרי חצות, בלילות עם החבר׳ה וסתם על הספה מול אבודים עם זד הכלב הקודם. אז נכון שלא אהבתי להיות בהריון ונכון שבחצי שנה הראשונה הרגשתי במערה אפלה ומחכה שיבואו להושיע אותי אבל לפני כמעט שנתיים גידלתי איבר נוסף שנקרא לני וגם כשעוד כמה שנים תקלל אותי, תסגור לי את הטלפון, תגיד לי שאתה מאומץ ושאתה רוצה רק את אבא, עדיין תהיה חלק ממני שתמיד תמיד יהיה איתי. אז הפכתי לקלישאה בגיל 39 ואני מהופנטת ממך וחוזרת ליהנות מכל פרח שיש ברחוב, לגלות מחדש חויות שאתה חווה לראשונה וזה קסום. אני מלקטת רגעי אושר קטנים איתך כי זה עושה אותי שלמה יותר. האמהות קשה היא ותובענית וכובלת אותי אבל שווה חיבוק ממך כי זה לא מובן מאליו בשבילי שהפכתי לבתזוג ואמא, שיש לי קן קטן משלי אחרי כל מה שעברתי וראיתי בחיי. כצפוי, לא נהייתי פנאטית לנושא, לא קוראת ספרי הורות ולא פריקית של מאמאזון, יש לי עוד חיים וחברים וגחמות בנוסף וסורי, לא תמצאו אותי בגינה מצ'וטטת עם אמהות אחרות... אבל זו אני וזה הכי טוב שאני יכולה :) אז מזלטוב אהוב, אבאמא אוהבים אותך מאוד, מתנצלים על הטירוף והשגעת מדי פעם בבית, מקווים שחם לך ובטוח איתנו ושכיף לך למרות שכל היום מנשקים ואוכלים אותך. (ברור שננסה לחסוך לך לפסיכולוג)

הערות: עקב דיסטרביות לא קראתי מאז שנולדת ולכן סוגרת שנתיים והולכת לקרוא. לא, אתה לא מאומץ, בוא תראה את החיוך הקטן שיש לי מתחת לבטן, תזכורת ל-9.11.10 ב-12 בצהריים, רגע האימה ופסגת החרדות, בו חתכו אותי אבל חילצו אותך.
עכשיו לך תסדר את החדר (; 
נשיקות,
אמה

היוש לני או אחווווות! אופטלגין!!!
2.45 קילו או המקום היחיד בו הילד לא זז עד גיל מתקדם

ההשקה למשפחה או מי היה מאמין שיהיה לך ילד?!

נעים או איך להזיע באמצע דצמבר

אילתור פורימי או איפה התחתונים של אבא?
מריצ' ורצ' יוצא ריצ'רצ' או גנטיקה מעניינת
מחכים לכבודו או איפה אבא שלך לעזאזל?!
אבא חוגג 36 או איך לא נתתי להם לישון במלון בוטיק


יומולדת שנה או איך נהיה לי ערס בבית
האלבום לחגיגת השנה או אין מצב שיהיה עוד אחד
ורון ובניו על האש או איך להטריף את שלומצי


במקלחת עם מילושי או בנידודים משוגעים

בן שנתיים או הולדתו של אמן קירות הבית

שיר מרגש של רוני סומק או זהו, סותמת. לל"ט

יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

שבע עשרה


סבתא שלי ורבין נקברו ב-1995
זה היה לפני 17 שנה
גרתי בדירה חדר ביהודה הלוי
היא עלתה 900₪
הייתי סטודנטית לתקשורת חזותית
היה לי חבר נמוך ולברדור גבוה
עבדתי במשרת ערב והרווחתי 1700₪
רכשתי את הנייד הראשון שלי, נוקיה כמובן
בלי שיחה מזוהה או חס וחלילה אסמס
תל אביב היתה יפה גם בלי גורדי שחקים
ההורים שלי עדיין היו ביחד
לא היה מייל ואינטרנט
הצבעתי לרבין ואח"כ למרץ ועכשיו מה?
כל החבר'ה היו רווקים הוללים
גם היום רק פלוס כמה ילדים
לא סידרתי גבות עדיין
היו לי פלטפורמות ומכנסי פסים רחבים
בתבל, הטלויזיה בכבלים, שודרה מלרוז פלייס
ברירת המחדל שלי היתה שינקין
בשישי בצהריים פיזזתי באלנבי 56
אחותי הייתה בצבא
אחי היה בכיתה ה'
האמנתי לאנשים שהבטיחו שינוי
הכנתי עבודות על שולחן אור
היום אני מחפשת את האור
חשבתי שהפרודיג'י והפיקסיז שולטים
ובעיקר חשבתי שאני יודעת הכל
והיום יודעת שלא יודעת כלום

אני בפרוייקט פורטרט עצמי בלימודים
הכלב ג'ורגי' שנגנב :(


פלטפורמות, נו


חולצת בטן, יא אללה

פוסטר משנה ב' עיצוב גרפי שנתלה ברחוב



יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

אחיות ונהנות


אז ישבנו האחיות ברגר, עם האחיות טהר לב לקפה בשישי בבוקר.





















הגר וחגית המהממות, בעלות סטודיו לעיצוב גרפי ותכשיטי פרספקס הכי שווים
והבלוג הפשניסטי שסוקר מגמות באופנה




















ממול לקופי בר מצאתי את מירב כרמלי שאולוב הכה מוכשרת משאולוב סיסטרס וקניתי את הפוטיפורים הכי טעימים אבר! http://shaulov.co.il





















זה ממש לא מובן מאליו להיות חברה של אחותך. זה לא מאסט, לעיתים זה אפילו מתבקש שלא, זה עניין של חינוך ובעיקר אופי וחיבור. מודה, יש חברות טובות שהן ממש כמו אחיות. אבל יש אחות שהיא יותר מחברה, היא כמו חלק ממך ומהנפש. לפעמים יש ערבוב גדול ואין גבולות, אבל היי, מה חשוב יותר ממשפחה?
פוסט זה מוקדש לך סיסו שלי ולכל האחיות-חברות-קשורות מסביב.

למרות שהיו ימים שהחבאת לי בגדים מהארונות, היום אנחנו אפילו מחליפות
לא רבנו על בחורים, אבל כמעט ברוגז כשמחקת לי מהמחשב את כל השירים
אנחנו ממש לא דומות, אבל ממש נשמות תאומות
אין לנו את אותה הגישה, למרות שאת אדיוטית ואני טיפשה
מי שחבר שלי הוא גם שלך, אבל אוי למי שאויב... הלך עליו
שש שנים בינינו ואני הבכורה, בעצם... לא כל כך בטוחה
את טיפוס של כסף ואני של זהב ושתינו נהיה מרוצות מסתם פלסטיק שובב
אנחנו לא באותו הגובה והמידה, לי יפה מטפחת ולך כובע
זה אולי חינוך מהבית או למידה שלנו אבל ממש יהיה קשה להפריד אותנו
את בכחולים ואני בכתום, שתינו חיות במציאות וגם בחלום
אני בספרי חפירות ואת מדע בדיוני ואולי זה כל השוני
כי בסופו של יום, כמוך כמוני
את הסיס הכי טובה וזוהי תמצית האהבה