פסים ונקודות: אמה. בקמץ

יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

אמה. בקמץ

07.11.12
עוד יומיים לפני שנתיים קיבלתי את טייטל היוקרה - אמא. יותר נכון אמה. רק שנתיים וזה מרגיש כאילו היה כאן תמיד: כשהייתי לבד, אחרי דייט מסריח, עם בנזוג אחר, בברים אחרי חצות, בלילות עם החבר׳ה וסתם על הספה מול אבודים עם זד הכלב הקודם. אז נכון שלא אהבתי להיות בהריון ונכון שבחצי שנה הראשונה הרגשתי במערה אפלה ומחכה שיבואו להושיע אותי אבל לפני כמעט שנתיים גידלתי איבר נוסף שנקרא לני וגם כשעוד כמה שנים תקלל אותי, תסגור לי את הטלפון, תגיד לי שאתה מאומץ ושאתה רוצה רק את אבא, עדיין תהיה חלק ממני שתמיד תמיד יהיה איתי. אז הפכתי לקלישאה בגיל 39 ואני מהופנטת ממך וחוזרת ליהנות מכל פרח שיש ברחוב, לגלות מחדש חויות שאתה חווה לראשונה וזה קסום. אני מלקטת רגעי אושר קטנים איתך כי זה עושה אותי שלמה יותר. האמהות קשה היא ותובענית וכובלת אותי אבל שווה חיבוק ממך כי זה לא מובן מאליו בשבילי שהפכתי לבתזוג ואמא, שיש לי קן קטן משלי אחרי כל מה שעברתי וראיתי בחיי. כצפוי, לא נהייתי פנאטית לנושא, לא קוראת ספרי הורות ולא פריקית של מאמאזון, יש לי עוד חיים וחברים וגחמות בנוסף וסורי, לא תמצאו אותי בגינה מצ'וטטת עם אמהות אחרות... אבל זו אני וזה הכי טוב שאני יכולה :) אז מזלטוב אהוב, אבאמא אוהבים אותך מאוד, מתנצלים על הטירוף והשגעת מדי פעם בבית, מקווים שחם לך ובטוח איתנו ושכיף לך למרות שכל היום מנשקים ואוכלים אותך. (ברור שננסה לחסוך לך לפסיכולוג)

הערות: עקב דיסטרביות לא קראתי מאז שנולדת ולכן סוגרת שנתיים והולכת לקרוא. לא, אתה לא מאומץ, בוא תראה את החיוך הקטן שיש לי מתחת לבטן, תזכורת ל-9.11.10 ב-12 בצהריים, רגע האימה ופסגת החרדות, בו חתכו אותי אבל חילצו אותך.

עכשיו לך תסדר את החדר (;

נשיקות,

אמה