פסים ונקודות: נוט מיי קאפ אוף טי (מרקט)

יום שלישי, 2 באפריל 2013

נוט מיי קאפ אוף טי (מרקט)

הנעורים מעולם לא נראו רע יותר. נערות בנות 14 עם מכנסונים, ביד אחת תיק וקפה טייק אווי וביד השניה אייפון. ברור נו. מאחור משתרך הידיד המאוהב ועדר בנות שכולן נראות די דומה בשינויי צבע או טקסטורה.

הן מדברות אותו הדבר, מהר מדי ותמיד נובחות משהו לאייפון. בד"כ זקנה כמוני לא נתקלת בטינאייג'רים, בטח לא במסה כזו ועכשיו, כשהייתי בטי-מרקט, במכירה של פסים ונקודות, נתקלתי בנחיל הזה.

זה דור מוזר, התקשורת היא ווירלס, החבר'ה נפגשים בקבוצות בוואטס אפ, הריכולים בפייס, הסטיגמות בהאש_תג וכשמדברים זה בצעקות על אמא שתתן כסף לשיעור פרטי כי יש מתכונת במתמטיקה. אמאל'ה. אני מבינה שלא כולם ככה ומעריכה שזה בטח לא כזה נורא, גם הם גדלים עם ערכים וכבוד כלשהו (בטח לסמארטפון שלהם) אבל מהצד זה נראה דיזסטר.

הנעורים האחרונים שנקלתי בהם היו שלי, היה בהם משהו תמים, כזה שנפגשים בלי לברוח למכשיר כלשהו, כזה שמדברים בטלפון כדי לקבוע ולא לשם הדיבור בטלפון. כזה של קריאת ספרים, אש לילה, מפגשים במגרשים ומלא יצירה. משהו כזה אמיתי עם מבט בעיניים. גם כשעשינו משהו אסור, לא נפנפנו בו ואפילו אולי חששנו מתגובת ההורים. נשמע הזוי כמעט. היינו ילדים גם בגיל 15, היום הם גדלים מהר מדי, מבינים הכל, רואים עולם וזה בטח חסר שליטה. בטח גם ההורים עומדים משתהים אל מול הדור הזה. או שזו רק אני בשוק? בעצם בא לי לצעוק להם שלא ימהרו כי עם השנים כל המחשבה "מתלכלכת" מהסביבה, מהטלויזיה, מהנט ושיתעכבו קצת בנעורים, יהנו מכל שניה בלי להזדרז לעבודה, לגן של הילד, לסנן את הבנק וכאלה.

אגב, גם הצד השני יכול להיות פתאט. הרי גם אני נאחזת המחשבה ילדותית לפעמים, מתגעגעת לרגעי קסם נטולי מחויבות ומנסה מאוד להיות מעודכנת כמו ה"צעירים". מסרבת להתבגר. חבר טוב אמר שאני מזכירה לו את ליהיא האשתג מארץ נהדרת, זה הצחיק אותי כי מצד אחד היא נראית סתומה וקורבן התקופה ומצד שני, היא די אני… הויכוחים עם בנזוג על סדרות בוי או די, הלבוש ההיספטרי והשפה הזו שכמעט לא דומה כבר לעברית :) אין לתאר.

ליהיא נפרדת מהחבר. אבוי