תקשיבי גברת, בד"כ אני לא אדם שכועס על מדינה, בירוקרטיה וממסד. נראה לי מיותר לכעוס על דבר מסועף וטרחני כזה. אבל השנה, כשגיליתי שמעבר למיסים המטורפים, הקושי בלחיות כאן טוב והעלות מחיה המטורפת, חדרה בי ההכרה שאין עם מי לדבר.
לפני כשנה היה לי סטודיו לעיצוב שהרוויח והצליח ועדיין, שותפתי ואני לא הצלחנו לגמור את החודש והחלטנו לסגור ולנסות תחומים אחרים.
שומעת, אני, שעצמאית מ-2003 לא זכאית לשום הבטחת הכנסה במקרה ואין לי הכנסה ולא חשוב מאיזו סיבה. ואני לא נוגעת בכלל ב"חוק חינוך חינם", "קצבת ילדים", פנסיה עלובה למי שעבד כל חייו, ניכור לניצולי שואה ושות'. אז אם עכשיו אני בהגשמה עצמית, כי עבדתי והתפרנסתי לבד כל חיי, לא באתי עם ירושה ודירה מההורים, פותחת עסק חדש, אין לי הקלה במס, התחשבות במוסדות ובטח שאין לי אפשרות לחתום בלשכה. הרי בלימודים גבוהים אין עזרה, כי בכל זאת גם לא באתי מבית מט לנפול, בשכ"ד לסטודנטים אין עזרה, ברכישת בית/אוטו - לכי תסתדרי לבד ובקיצור זעם. פעם הייתי פטריוטית, אט אט זה מתפייד כמו הסבלנות שלי.
הו הזעם. כמה זעם.
ואני חושבת לעצמי ככה:
בתור בת, תרמתי את אבא לארבעים שנות צבא. אבא אפפעם לא היה בבית, גם אם המינון היה בחירה שלו, תמיד הצבא היה ראשון, לפני המשפחה, כי ככה חונך. (היוש פסיכולוג)
בתור אזרחית שירתתי שנתיים בצבא. אין מה לאמר, היה כיף, חברות, טייסים, עצמאות, מסיבות פיקוד, פריסות, אהבות, אכזבות, בגרות אמיתית. (ביוש שנתיים באוסטרליה)
בתור אחות תרמתי את אחותי לחמש שנים, לקצונה ואת אחי לשלוש שנות צבא.
בתור אמא, לא נותנת כלום לצבא. כלום ואף אחסום בגופי כל רצון שלו ללכת לצבא. (היוש פסיכיאטר) לאף אחד לא מגיע למות בשביל שום דבר. לאף משפחה לא מגיע להיות שכולה. נכון שמוות קורה ויקרה וזה תמיד לא פייר ולא מגיע, לא תאונות ולא מחלות, אבל לתרום ילד בן 18 להלחם על מדינה שלא נותנת, לא נתנה ולא תתן כלום לאזרחיה? הייתי כותבת LOL אבל זה לא מכבד את הזעם הזה.
אגב, גם הכלב שלי סידני שמר בחירוף נפש על גדרות תל נוף. כל הילדות שלי היתה בשכונה הצבאית, בסימן הגף הטכני של טייסות, בקיץ בריכה בבסיסים או בחוף פלמחים, ליל סדר עם חיילים בודדים בבסיס ואמא שגידלה לבד 3 ילדים. אותנו.
אז גברת מדינה, כשתשלחי לבן שלי את הצו, עוד 15 שנים, אל תתפלאי אם תקבלי טריקה בדלת תוך כדי קללות רמות וסינון של "כבר תרמתי" וצרור. ויש לי הרבה קבלות להראות לך.
 |
| קצין וג'נטלמן דור2 לשואה / אבא בקורס קצינים |
 |
| בדרך לצבא עוצרים בחתונה / רב צבאי ולהקת פיקוד משהו |
 |
| מיצה"ל! הצבא אוהב את הילדים שלא רואים את אבא |
 |
| סגן אלוף / הפלאפלים הכי לא טעימים |
 |
| החלפת פיקוד / משפחה בהפרעה |
 |
| סמלת אני / גלאם בחיל האויר |
 |
| אחות קטנה קצינה! סגן אלוף אבא גאה עונד לביתו דרגות |
 |
| אח קטן התגייס והשתחרר מזמן ומעכשיו לא יהיו יותר מלחמות. אמן |
יפה מאוד ואת בהחלט צודקת למעט הצורך בהגנה על מדינת ישראל.אם כולם לא ישלחו את ילדיהם לצבא מי יגן על מדינת ישראל ויבטיח את עתיד ילדינו? לצערי במדינת ישראל הזכות הבסיסית של כל אדם (לחיות) תלויה בכוחנו מול אויבינו ובמצב הנוכחי לאור שכינינו כנראה שעוד שנים רבות נצטרך להגן על עצמנו בעצמנו.
השבמחקאני לא מאמין במשפט "טוב למות בעד ארצינו" כי היום המדינה לא מעריכה את אזרחיה,אולי אפשר לשנות את המשפט לאם למות בעד ארצינו רק למען עתיד ילדינו.
חג עצמאות שמח לכל בית ישראל והלוואי שילדינו לא יצטרכו להגן על ארצינו ...