פסק זמן /// לא החטיף

בסה"כ בנאדם רצה פסק זמן. טוב נו, אני רציתי. לתהות על קנקני, להבין האם לכך נתכנסתי, לעצור לרגע, לנשום ולהיות קצת במשבר - גם לי מותר. אבל מה, הקולות אצלי בראש לא מאפשרים לנוח, תמיד צריך לעשות משהו, להיות בתנועה, לעבוד קשה ולהצליח, להביא כסף. לשרוד. אז התיישבתי לקפה של בוקר עם הקולות והקשבתי להם. התירוצים של "אין כסף, לא נעים להתבטל מה יגידו" לא עושה עלי רושם. סורי גייז, זה לא אישי. החלטתי להתמקד.

הבעיה: הכל מעניין אותי.
הפתרון: לדלל.

צילום ואמנות = בנפשי

קריאה וסקרנות = יצר מולד

כתיבה = נו, מה?

עיצוב וצבע = לנצח!

בקיצור, לא התקדמתי הרבה. אבל התחלתי לעשות סדר בראש. משהו טוב בטוח יצא מזה.
לילה מהממוש.