זהו פוסט שבא אחרי המלחמה

אותי המלחמה הזו תפסה לא מוכנה. ללא קופסאות שימורים, ישנה ללא פיג'מה, בלי אספקת חיתולים ושלא נדע ללא ממ"ד/מקלט. המלחמה תפסה אותי בחדר המדרגות מתלוצצת עם השכן, אח שלי שגר מעלי.

אזעקה, היוש. אני קרת רוח (מאיפה זה בא לי?!), שולפת את הילד משולחן האוכל, מנתקת את אבא שלו מה-Wii ואחרי 10 דקות הכל חוזר למקומו. לא חושבת, לא פוחדת. זה האטיטיוד שלי. רק לחשוב על זה שאמא שלי ביבנה בממ"ד כל 10 דקות או משפחות שלמות במקלטים שעות, גורם לי להתקף חרדה. אמא'לה. כמו שאמר ברוס ספרינגסטין - "מלחמה = למה זה טוב? לכלום".

אז עידו סמיוני, החבר אינסטגרמי שלי, הגה את הרעיון הגאוני להצטלם עם המילה stop למען הפסקת הטרור תחת הטאב stoptheterror# וההיענות היתה מדהימה! אתם חייבים לראות:

כתבה על הפרוייקט

דף האינסטגרם של עידו

וגם אני השתתפתי בסימן צבע אדום

וגם גיליתי שאם אסתכל על הפחד ואלמד לחבב אותו, אגלה אפילו שהוא קצת חמודי. 

תנסו את זה בבית.
https://www.youtube.com/watch?v=54vcfmFMupI

אמה. בקמץ

07.11.12
עוד יומיים לפני שנתיים קיבלתי את טייטל היוקרה - אמא. יותר נכון אמה. רק שנתיים וזה מרגיש כאילו היה כאן תמיד: כשהייתי לבד, אחרי דייט מסריח, עם בנזוג אחר, בברים אחרי חצות, בלילות עם החבר׳ה וסתם על הספה מול אבודים עם זד הכלב הקודם. אז נכון שלא אהבתי להיות בהריון ונכון שבחצי שנה הראשונה הרגשתי במערה אפלה ומחכה שיבואו להושיע אותי אבל לפני כמעט שנתיים גידלתי איבר נוסף שנקרא לני וגם כשעוד כמה שנים תקלל אותי, תסגור לי את הטלפון, תגיד לי שאתה מאומץ ושאתה רוצה רק את אבא, עדיין תהיה חלק ממני שתמיד תמיד יהיה איתי. אז הפכתי לקלישאה בגיל 39 ואני מהופנטת ממך וחוזרת ליהנות מכל פרח שיש ברחוב, לגלות מחדש חויות שאתה חווה לראשונה וזה קסום. אני מלקטת רגעי אושר קטנים איתך כי זה עושה אותי שלמה יותר. האמהות קשה היא ותובענית וכובלת אותי אבל שווה חיבוק ממך כי זה לא מובן מאליו בשבילי שהפכתי לבתזוג ואמא, שיש לי קן קטן משלי אחרי כל מה שעברתי וראיתי בחיי. כצפוי, לא נהייתי פנאטית לנושא, לא קוראת ספרי הורות ולא פריקית של מאמאזון, יש לי עוד חיים וחברים וגחמות בנוסף וסורי, לא תמצאו אותי בגינה מצ'וטטת עם אמהות אחרות... אבל זו אני וזה הכי טוב שאני יכולה :) אז מזלטוב אהוב, אבאמא אוהבים אותך מאוד, מתנצלים על הטירוף והשגעת מדי פעם בבית, מקווים שחם לך ובטוח איתנו ושכיף לך למרות שכל היום מנשקים ואוכלים אותך. (ברור שננסה לחסוך לך לפסיכולוג)

הערות: עקב דיסטרביות לא קראתי מאז שנולדת ולכן סוגרת שנתיים והולכת לקרוא. לא, אתה לא מאומץ, בוא תראה את החיוך הקטן שיש לי מתחת לבטן, תזכורת ל-9.11.10 ב-12 בצהריים, רגע האימה ופסגת החרדות, בו חתכו אותי אבל חילצו אותך.

עכשיו לך תסדר את החדר (; 

נשיקות,

אמה

היוש לני או אחווווות! אופטלגין!!!

2.45 קילו או המקום היחיד בו הילד לא זז עד גיל מתקדם

ההשקה למשפחה או מי היה מאמין שיהיה לך ילד?!

נעים או איך להזיע באמצע דצמבר

אילתור פורימי או איפה התחתונים של אבא?

מריצ' ורצ' יוצא ריצ'רצ' או גנטיקה מעניינת

מחכים לכבודו או איפה אבא שלך לעזאזל?!

אבא חוגג 36 או איך לא נתתי להם לישון במלון בוטיק

יומולדת שנה או איך נהיה לי ערס בבית

האלבום לחגיגת השנה או אין מצב שיהיה עוד אחד

ורון ובניו על האש או איך להטריף את שלומצי

במקלחת עם מילושי או בנידודים משוגעים

בן שנתיים או הולדתו של אמן קירות הבית

שיר מרגש של רוני סומק או זהו, סותמת. לל"ט

שבע עשרה

סבתא שלי ורבין נקברו ב-1995

זה היה לפני 17 שנה

גרתי בדירה חדר ביהודה הלוי

היא עלתה 900₪

הייתי סטודנטית לתקשורת חזותית

היה לי חבר נמוך ולברדור גבוה

עבדתי במשרת ערב והרווחתי 1700₪

רכשתי את הנייד הראשון שלי, נוקיה כמובן

בלי שיחה מזוהה או חס וחלילה אסמס

תל אביב היתה יפה גם בלי גורדי שחקים

ההורים שלי עדיין היו ביחד

לא היה מייל ואינטרנט

הצבעתי לרבין ואח"כ למרץ ועכשיו מה?

כל החבר'ה היו רווקים הוללים

גם היום רק פלוס כמה ילדים

לא סידרתי גבות עדיין

היו לי פלטפורמות ומכנסי פסים רחבים

בתבל, הטלויזיה בכבלים, שודרה מלרוז פלייס

ברירת המחדל שלי היתה שינקין

בשישי בצהריים פיזזתי באלנבי 56

אחותי הייתה בצבא

אחי היה בכיתה ה'

האמנתי לאנשים שהבטיחו שינוי

הכנתי עבודות על שולחן אור

היום אני מחפשת את האור

חשבתי שהפרודיג'י והפיקסיז שולטים

ובעיקר חשבתי שאני יודעת הכל

והיום יודעת שלא יודעת כלום

אני בפרוייקט פורטרט עצמי בלימודים

הכלב ג'ורגי' שנגנב :(

פלטפורמות, נו

חולצת בטן, יא אללה

פוסטר משנה ב' עיצוב גרפי שנתלה ברחוב

אחיות ונהנות

אז ישבנו האחיות ברגר, עם האחיות טהר לב לקפה בשישי בבוקר.

הגר וחגית המהממות, בעלות סטודיו לעיצוב גרפי ותכשיטי פרספקס הכי שווים

http://www.facebook.com/hph.collection?fref=ts

והבלוג הפשניסטי שסוקר מגמות באופנה

http://hplush.blogspot.co.il/

ממול לקופי בר מצאתי את מירב כרמלי שאולוב הכה מוכשרת משאולוב סיסטרס וקניתי את הפוטיפורים הכי טעימים אבר! http://shaulov.co.il

זה ממש לא מובן מאליו להיות חברה של אחותך. זה לא מאסט, לעיתים זה אפילו מתבקש שלא, זה עניין של חינוך ובעיקר אופי וחיבור. מודה, יש חברות טובות שהן ממש כמו אחיות. אבל יש אחות שהיא יותר מחברה, היא כמו חלק ממך ומהנפש. לפעמים יש ערבוב גדול ואין גבולות, אבל היי, מה חשוב יותר ממשפחה?

פוסט זה מוקדש לך סיסו שלי ולכל האחיות-חברות-קשורות מסביב.

למרות שהיו ימים שהחבאת לי בגדים מהארונות, היום אנחנו אפילו מחליפות

לא רבנו על בחורים, אבל כמעט ברוגז כשמחקת לי מהמחשב את כל השירים

אנחנו ממש לא דומות, אבל ממש נשמות תאומות

אין לנו את אותה הגישה, למרות שאת אדיוטית ואני טיפשה

מי שחבר שלי הוא גם שלך, אבל אוי למי שאויב... הלך עליו

שש שנים בינינו ואני הבכורה, בעצם... לא כל כך בטוחה

את טיפוס של כסף ואני של זהב ושתינו נהיה מרוצות מסתם פלסטיק שובב

אנחנו לא באותו הגובה והמידה, לי יפה מטפחת ולך כובע

זה אולי חינוך מהבית או למידה שלנו אבל ממש יהיה קשה להפריד אותנו

את בכחולים ואני בכתום, שתינו חיות במציאות וגם בחלום

אני בספרי חפירות ואת מדע בדיוני ואולי זה כל השוני

כי בסופו של יום, כמוך כמוני

את הסיס הכי טובה וזוהי תמצית האהבה

חשבונפש

כל שנה עושה חשבון כזה אבל הפעם לא הצלחתי. אולי כי נמאס לי ואולי כי סתם אני עייפה מלקום בארבע בבוקר, יקיצה לא ממש טבעית (שעון חורף, שיבש את הילדים, תנקס אלי ישי).

בכל מקרה כל עניין החיים פה אמור להיות מאוד פשוט. תראו מה מצאתי:

תכלס זה אמור להיות ממש פשוט: LOVE=LIKExLIKE

אז למה זה לא?!

בעצם נראה שהכל היה פה שמח לפני שנולדתי, בהחלט יש מצב שהדורות הקודמים לא חוו את ליבטוטי הנפש שלנו, לא הגיעו לרמות התחכום הכה מאוסות ופשוט אמרו את הדברים, או שיגרו אותם בטלגרמה. אז בסעיף הסליחות, בלי ללכת סביב, אני מתנצלת:

בפני כל אלה שתרמתי להם והשנה לא יכולתי

בפני כל הכלבים העזובים שאני לא יכולה לקחת אותם

בפני ניצולי השואה שמאז שנולד לי בן, איני יכולה להכיל את הכאב שלהם

בפני ניסו הכלב שלנו שירד לתחתית ההיררכיה בבית

בפני חברי על פחות מדי זמן איכות בלי ילדים/כלבים/כל מטרד אחר

בפני ההורים שלי שלא שומעים ממני מספיק שאני אוהבת אותם למרות ובזכות

בפני ההיא מהביטוח שצרחתי עליה והיא לא האשמה באמת

בפני השליח של רמי לוי שבדיוק ביום שהביא 8 ארגזים, לא היה לי טיפ

בפני גיא אהובי שבסוף הכל יוצא עליו ובעיקר שאני לא עשירה כמו האשה שקיווה למצוא

בפני עירית תל אביב שעדיין אני משתמשת בתו אזור 1 שלהם

בפני אלה שאני מסננת ואז פוגשת אותם ברחוב

בפני ננה המנקה שמקבל פעם בשבועיים בית מזוהם

בפני מכונת הכביסה על שימוש חריג (מכורה)

בפני קולנוע לב שלא ביקרתי מזמן

בפני האוטו שלי על כך שמזמן לא קיבל מקלחת טובה ובטח לא מזהה את עצמו

בפני זה שיש הרגלים שקשה לי להפסיק אותם ובהחלט הגיע זמנם

בפני היקום על כמויות הזבל המטורפות שאני מייצרת

בפני המקצוע שלי - תקשורת חזותית - סורי, איבדתי עניין

בפני אלה שסלחתי להם אבל עדיין קשה לי לשכוח

ובעיקר בפני עצמי כי מבינה שזה הכי טוב שאני יכולה כרגע ובעצם,

לא מתנצלת, אלא סולחת, או יותר נכון, מפוייסת ומקבלת.

אז עכשיו, ממתינה לצאת הכיפורים והולכת לעשות פילאטיס. 

אין לי כח לריב עם עצמי שוב :)

גמ"ח טובה

ואהבה

חתימה וזה

שמתי לב שאני כמעט ולא זוכרת מהי החתימה שלי ובכלל, איך נראה כתב היד שלי? כנראה שלכתוב זה כה אייטיז אבל חייבת להודות שבשעורי הימימה שלי, אני מוצאת בכתיבה משהו מרתק, רומנטי ובעיקר גורם לכאבי יד ימין. אז חשבתי לעצמי שהיום עם כל החתימות הדיגיטליות והטאבלטים-סמארטפונים-יו ניים איט, שכחתי כמה חתינה מסמלת משהו אישי ופרטי ואינטימי ובעיקר עם משמעות וגם כיסוי.

אז הנה כמה חתימות של אנשים שהותירו אצלי חותם עמוק:

האמן הספרדי האהוב עלי. 

אפילו הפונט נראה סוריאליסטי

מרילין מונרו - so sexy!

תומאס אדיסון - כבוד בנאדם! אבל איזו פצלת אישיות
קשה לשנות כל כמה שנים את החתימה שלך...

ג'קי ג'קי. סטייל. אין מילים

הביטלס. סוגדת גם לטעויות הכתיב שלהם

אמנם לא חתימתה, אבל היי מה שקוקו אמרה!

וזה מעט שנוי במחלוקת אבל עדייו, חותמת עליו בכיף

ואם פוליטיקה, אז אהבתי את הפשטות. הנקיון

מילן קונדרה. לא מצאתי חתימה, אבל יש לי את כל הספרים

דבי הארי - You Rock Girl!

נוויל ברודי, המודל שלי לטיפוגרפיה ועיצוב גרפי, האליל שלי
בתקופת הלימודים. אין צורך בחתימה. היא נותרה עלי

ואחרונה, האלוהים שלי מיוצ'יאה פראדה
ועוד במכתב התנצלות! תראו את ניגון האותיות
פשוט למות!


ועד אז, חתימה טובה :)
אני