‏הצגת רשומות עם תוויות לני ורון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לני ורון. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 9 בנובמבר 2014

אמא בת 4

לפני 4 שנים וכמה שעות
התעוררתי לכאבי תופת ואימה
גיליתי חתך מוזר בבטני
ואיזה רופא שטען שאני אמא

ראיתי אותך לכמה שניות
באמצע הניתוח ההוא
אפאחד לא אומר לאמהות
מה מחכה להן אחרי שישתחררו

להגיע מדדה למחלקה 
זו בהחלט משימה עצומה
לחפש את התינוק שלך בין המאות
ולהדוף את יועצות ההנקה

אחרי שצרחתי כדור מייבש
או ווליום או כל משכך שבארונית
שמתי אותך עלי והסנפתי
הכאב נשאר, אבל הייתי סקרנית

לידה ראשונה היא מין סוד כמוס
אפאחת לא מספרת את האמת
תכלס זה כואב ומורט עצבים
אבל משם קשה כבר לרדת

גם זו היתה הנחה מוטעית
בבית לוקח זמן עד שאת מסתגלת
לילות לבנים, עייפות כרונית
ואת בחיים לא רוצה שוב ללדת

כולם נורא שמחו והתרגשו מהתינוק
ואני ברגשות מעורבים
ניסיתי לקום או להתעטש או לצחוק
ואני בוכה בכי מרורים

אבל, בכל הקושי והבלאגן
גדלים כל מיני טיפוסים חדשים:
אמא, אבא חדש ישן, אח חדש
וילד אחד שאותי די הרשים

למרות שלעיתים אני תוהה
אם יש עתיד בעולם, במדינה
אם הרוע והטאבלטים ישתלטו
לאן הבאנו אותך ואיך חייך יראו…

לני שלי, הפכת אותי לפתטית
בקבוצות וואטסאפ חברה
לשורצת גינות, הצגות, הופעות
אבל הכי מאי פעם: שמחה.

הלוואי שתמיד תרגיש אהוב ומאושר
שתמשיך להיות כזה מצחיקול ומתוחכם
שנשרוט אותך הכי פחות שאפשר
שתדע שבשבילנו אתה הכי מושלם

:אוהבים הכי בעולם
אמא, אבא, ליבי, ניסו ותולי
09.11.14


יום שישי, 9 באוגוסט 2013

חופש זה לא

אז בין הילד המשועמם בחופש, לחום האיימים שבחוץ ולזה שצריך גם לפרנס, אני מג'נגלת. נכון,
ילד משועמם בחופש, זה פארטי פופר רציני. גם לא מקבל את תשומת הלב שמגיעה לו וגם ההשראה לעבודה דועכת בדיוק כמו חשבון הבנק שלי ובניגוד מוחלט לכמות הקלוריות שאני צורכת פתאום.

וחבל, כי זה ממש כיף לעצב את קולקצית המעבר והחג והנה יושב לי על הראש זאטוט קטן, חסר סבלנות ובעל דיעות מוצקות על החיים. בכלל לדעתי המילים חופשה וחופש, מקבלים יחס מזלזל:

החופש הגדול = הייתי קוראת לו הקרצוץ הגדול, מאוד גדול, כי חופש זה לא.

חופשת מחלה = כן, 40 מעלות וזיעה קרה הן בהחלט ציוד חובה לחופשה.

חופשת לידה = אולי "עוד משרה ללא שינה"? כי זה רחוק מחופשה, כמו שאני רחוקה ממנה כרגע.

אז ככה בין מרמור אחד לרגע הנאה אחר, עובדות אחותי ואני, על קולקציה לספטמבר, לחגים, לעונה חדשה שתביא איתה רוח קרירה ונעימה, כי באמת קשה לנשום פה כבר.
יאללה חייבת לזוז, קוראים לי מפינת היצירה, ילד עם פלסטלינה על העין, פטל על הגופיה וציור חדש על הקיר. נתראה אחרי החגים. כנראה :)

ומכיוון שלא הייתי בהופעה האחרונה של כוורת, וגם לא תהיה עוד אחת לאור מצבם המזדקן, קבלו שיר: של שלום חנוך

פסים זה מקסים
עידוד עצמי - אם אין אני לי


טקסטורות של סתיו - באלי עכשיו

השראה לעיתים מגיעה עם מנה מתוקה

קולקציית מחברות בהתהוות - למות!
חמודים חמודים, עוד 20 ימים...
"חופשה נעימה"

יום שבת, 29 ביוני 2013

הכיני נפשך לחופש


לפני שלושים שנה חיכיתי לזה בטירוף.
לפני עשרים שנה לא עניין אותי מתי ואיך.
היום אני ממש לא בעניין.
החופש הגדול.

הו לפחד ולאימה, עת מתקרב לו חודש יוני כל שנה ועימו רעש הטינאייג'רים מה-20 לחודש והוריקן הילדים מיולי, או אוגוסט, תלוי כמה כסף יש לך לקייטנות. מכיוון שכך, חשבתי על עשרת השיפורים שיקלו על עומס החום והילדים. שימו לב:

1. אספנות
אספו ברושורים, לינקים, מטבעות וכל דבר שיוכל לממן קיטנות לילדים, לפחות עד ה-25.8.
אם אין בנמצא, התחננו לסבא וסבתא או לבנק להלוואת קייטנות בריבית פריים מינוס מיגרנה.

2. חירשות
רכשו מבעוד מועד אטמי אזניים מהסוג האיכותי. אין לדעת מתי השכן המגניב, נוף טלמור, יחליט לאכול את ראש חבריו בחדר המדרגות או הבנות על הספסל יריבו מי ראתה ראשונה את השמלה בזארה ולמה יש חרם על דין. (אולי כי היא יוצאת עם נוף?)

3. חברותא
הצמדו תמיד להורים פעילים, אלה שיזמינו אליהם הביתה, יכינו ארוחת ערב והם גם שיפעילו גם את ילדכם ואף יגידו שהוא יכול להצטרף אליהם לגי'מבוקפוץ והם יחזירו אותו עוד שעתיים. והנה כך, הרווחתם פעמיים! ייאיייי

4. חנופה
מגיל 20 בערך יכולנו לסנן את ההורים שלנו ועד היום יש מילים שנאמרות ואנחנו קופצים מעצבים. אבל חברים! אל תשכחו, אבאמא שלכם לעיתים מעצבנים אבל הם סבא וסבתא וזה הכי חשוב. לכן, אין מקום לריבים ועימותים, רק להסכמה וחנפנות. העיקר שיסכימו לקחת אליהם את הילדים ללילה אחד או 4.
*נכון לגבי כל בן משפחה המוכן לארח בביתו ועדיף רחוק.

5. לינה
שחררו את האייפד שלכם, הפרדו ממנו לחודשיים, אין טעם להקשר לרכוש כמו שאומרים הבודהיסטים. הורידו כל אפליקציה אפשרית שתרתק אותם למסך לפחות לשעתיים ביום וכך, אם אתם במקרה איתם בבית, תוכלו לנמנם ואפילו אם יפעילו את הווליום בשיאו, לא תשמעו כלום. העייפות תכריע.
*ניתן להשתמש גם באטמים מסעיף 2

6. חונכות
הקדישו חצי שעה ביום למוסיקה איכותית. ספרו להם על איזו מוסיקה אתם גדלתם והשרישו בהם את איכויות הרוקאנ'רול והאייטיז ולא לפחד גם ממוסיקת הדכאון ששמעתם כשנשבר לכם הלב. כך הם יספגו מעט תרבות (לא, הכבשה שושנה היא תת תרבות) יוציאו אנרגייה על ריקודים (לא, גנגם סטייל זה לא איכות) ואתם בין לבין תפזזו את פניק און דה סטריטס או לונדון. פניק היר טו

7. נוחות
לאמיצות בינינו שעל עקבים רוב היום, מומלץ להכנס לטבע נאות או האווניאס ולרכוש זוג כפכפי נוחות שיפנקו את רגליכן הגמורות לפחות לחודשיים. מומלץ לעשות פדיקור איכותי כדי שבין רדיפה אחרי הילד (מעניין איפה אחותו) לכיבוי עוד שריפה (לאאאא, לא לזרוק את החתול מהחלון), יהיה לך רך ונעים בכפות הרגליים. הסטילטו יחכו כמה חודשים או שנים

8. בילוי
אם אתם מאלה שנוסעים לנופש עם הילדים, השתדלו שיהיו המון ילדים אתכם, או יותר טוב שיהיה מועדון/חדר משחקים לילדים בלבד ובעצם תפגשו אותם רק בארוחות ובבריכה. גם אז אפשר לעשות את עצמכם שאתם לא מזהים/מכירים/של מי הילד הזה???

9. שיזוף
השמש מזיקה לנו לעור ובעיקר לעור הפנים ואין לנו עניין להראות זקנים, אפילו שאנחנו כבר ממש זקנים ולכן כדאי לסור לים עם הזאטוטים אחה"צ כשהשמש מלטפת והמים חמימים (שקר כלשהו). אחרי טבילה, ארטיק ובניית מגדלי אקירוב בחול, קברו אותם בחול עד הצוואר. הם מתים על זה! שימו להם מים ופירות ליד שלא יתיבשו חס וחלילה. בינתיים כדי לא להשתזף בטעות, פתרו תשבץ הגיון או התעדכנו בוואלה! סלבס

10. אהבה
תכל'ס עם כל הציניות והזיעה שגורמים לנו הגמדים הקטנים, הם יצורים מתוקים להפליא שמידי פעם אפילו גורמים לנו לאושר זמני. אז אם יוצא לכם להיות סתם ביחד, ללכת לטייל עם הכלב או ללכת לקפה השכונתי, תגלו שהם ממש מצחיקים ויש על מה לדבר איתם. מדהים כמה שלא משעמם איתם לרגע. אגב, אם תלכו לקפה, עדיף שיהיה ילדים פרנדלי כדי שהמלצריות לא יחטפו עליהם תג'ננה אם הם בדיוק שפכו את הקולה, ציירו על הספה או סתם הטרידו את השולחן השכן.
במקרים כאלה, בלעו כמה רגיעונים לפני היציאה והכל יראה לכם פאן פאן פאן.

חופשה נעימה :)

חברתי ניקי מגניבה ומפעילה, גם לימי הולדת! 

קפה חנדלה הוא פרנדלי יחסית. *צולם בעת מנוחה

שמלה ומטריה בקיץ. מה שתרצה מאמי

ג'ימבוקפוץ. כי אמא תיכף קופצת

סבא בסבבה, הילדים קצת פחות

היצירתיות חשובה! כי מי שאוכל טוב, ישן מצוין

אייפד לכל ילד! או ל-2

אירוח בבתים של אחרים. הדשא תמיד ירוק יותר

תכל'ס, הם היחדים שמקשיבים לנו

א ה ב ה 3>


















יום רביעי, 15 במאי 2013

אינסטה בוי


אחרי כמעט שבוע בבי"ח שניידר, צמודה ללני שלי, האומלל הזה עם האינפוזיה והנר בטוסיק, אני מתחילה לעכל את המקום הזה עם כל הילדים החולים וההורים המודאגים. קשה לעיכול העניין הזה וגם אין זמן, אבל במבט לאחור יכולה להגיד: היה נורא.

אז רופאים, אחיות, סטאז'רים לסיעוד וילד צורח ואמא עם לחץ דם נמוך אבל משחקת אותה מה זה חזקה, כמעט כמו הליפסטיק האדום הזול ההוא, שלא יורד. גיבורה. ויש חיידק אחד שתקף ומזרקים וגם טלויזיה שמשדרת דורה נון סטופ (נכון שיש לי אישוז עם דורה, אבל הפעם היא ממש הצילה חיים. שלי כמובן). 41 מעלות חום, רגל אחת דלוקה וגוף חלש, וכאב לב של הורים שרוצים רק ללכת משם הביתה.
ומלא חברים באים ומשפחה עם מתנות ושוקולד, ואמא אחת עם צוואר תפוס מהכסא הזה שליד המיטה של הילד ואבא אחד לחוץ שיוצא לעשן וסבתא על סף עילפון, דודה מפנקת ודוד גם וסבא עם גב תפוס (לא פסיכוסומטי בכלל). לילות ללא שינה כי תמיד מישהו בוכה, לבד ובמקביל וגם אמא אחת, חזקה עלק, בוכה בהתחלה בשירותים ובהמשך ליד כולם.

ואני בורחת לאינסטגרם ומעלה בעמוד שלי את העצב, הדאגה והחמלה לדבר הקטן והרזה הזה, ששכוב ובקושי זז כמה ימים. בורחת ומעלה תמונות ורואה תמונות של חברים לרשת ונזכרת שיש חיים שלמים בחוץ בלי חלוקים לבנים ואוכל של עזר מציון. שם שם בבריחה שלי, יש חבורה שלמה שאת רובה לא פגשתי ועדיין חפצים בשלומנו, ואיך קרה ומתי נשוחרר וחיזוקים ועידודים וחיבוקים וירטואלים שמרגישים אמיתיים. וזה מופלא ומרגש. היחסים האלה שנוצרים בין אנשים שלא נפגשו מספיק ואפילו אף פעם לא וזה מרגיש אמיתי וחם. הלב מתרחב לדעת שבאמת אכפת לאנשים, גם בעיתות צרה ולא רק בפאן, ואנשים באמת נוגעים אחד לשני בלב, מעבר למסך.
פעם אמר לי מכר מעולם הפרסום שהוא מרגיש שהוא מכיר את לני, למרות שמעולם לא ראה אותו, כי התמונות שאני בוחרת להעלות עם הטקסט לידן, משקפות את הלך רוחו של הילד והוא אפילו יזהה אותו ברחוב, אם יתקלו בטעות (גן חרצית?). 
וזה ככה, לא באמת צריך לפגוש מישהו בעולמנו הצר כמסך אייפון, כדי להכירו. רצוי להפגש בעולם האמיתי ולבחון את הצדדים באישיות שלא עוברים במלואם בתמונות: קול, שפת גוף, אינטונציה, מגע וגם את הצד שלא מצטלם מספיק. 

לני, ילד האינסטגרם שלי, שוחרר כשהוא חוזר לעצמו (ומסרב בתוקף להתלוצץ עם רופאיו), לתעלולים שלו ומחלקה שלמה שפוערת פיה למראה הבנדיט הבלונדיני שרק אתמול שכב ובכה. גוף צעיר מתאושש מהר, הרגל מחלימה ומחר ילך כבר לגן. הגוף הבוגר יותר, נשאר להתמודד עם מה שעבר עליו, נפשית, בצורת צוואר תפוס, עייפות ורצון עז לחופשה באמסטרדם.

זה מאחורינו, חמסה-בן פורת יוסף-טפו טפו ואני רוצה להגיד רק תודה לחברים והחברות האלה, שבלי לבוא, בנקישת מקלדת קטנה, שלחו לי הרבה אהבה וחמלה, וזה המון בדור הזה שאנחנו תקועים בו.

תודה

וזה ביס מיומן התמונות המתועד באינסטגרם:

מה חשבנו לעצמנו?

"חופשת" לידה או נעים מאוד
לני המצולם הסידרתי




עם החבר'ה

עם פריזורה
עם אאוטפיט (בן שנה)
עם אבא (מינימי)
עם הומור עצמי






עם הבנים, בן 2
עם הבתדודה
עם האינפוזיה
עם חברה, חוזר לשגרה.
תהיו בריאים :)

יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

אמה. בקמץ

07.11.12
עוד יומיים לפני שנתיים קיבלתי את טייטל היוקרה - אמא. יותר נכון אמה. רק שנתיים וזה מרגיש כאילו היה כאן תמיד: כשהייתי לבד, אחרי דייט מסריח, עם בנזוג אחר, בברים אחרי חצות, בלילות עם החבר׳ה וסתם על הספה מול אבודים עם זד הכלב הקודם. אז נכון שלא אהבתי להיות בהריון ונכון שבחצי שנה הראשונה הרגשתי במערה אפלה ומחכה שיבואו להושיע אותי אבל לפני כמעט שנתיים גידלתי איבר נוסף שנקרא לני וגם כשעוד כמה שנים תקלל אותי, תסגור לי את הטלפון, תגיד לי שאתה מאומץ ושאתה רוצה רק את אבא, עדיין תהיה חלק ממני שתמיד תמיד יהיה איתי. אז הפכתי לקלישאה בגיל 39 ואני מהופנטת ממך וחוזרת ליהנות מכל פרח שיש ברחוב, לגלות מחדש חויות שאתה חווה לראשונה וזה קסום. אני מלקטת רגעי אושר קטנים איתך כי זה עושה אותי שלמה יותר. האמהות קשה היא ותובענית וכובלת אותי אבל שווה חיבוק ממך כי זה לא מובן מאליו בשבילי שהפכתי לבתזוג ואמא, שיש לי קן קטן משלי אחרי כל מה שעברתי וראיתי בחיי. כצפוי, לא נהייתי פנאטית לנושא, לא קוראת ספרי הורות ולא פריקית של מאמאזון, יש לי עוד חיים וחברים וגחמות בנוסף וסורי, לא תמצאו אותי בגינה מצ'וטטת עם אמהות אחרות... אבל זו אני וזה הכי טוב שאני יכולה :) אז מזלטוב אהוב, אבאמא אוהבים אותך מאוד, מתנצלים על הטירוף והשגעת מדי פעם בבית, מקווים שחם לך ובטוח איתנו ושכיף לך למרות שכל היום מנשקים ואוכלים אותך. (ברור שננסה לחסוך לך לפסיכולוג)

הערות: עקב דיסטרביות לא קראתי מאז שנולדת ולכן סוגרת שנתיים והולכת לקרוא. לא, אתה לא מאומץ, בוא תראה את החיוך הקטן שיש לי מתחת לבטן, תזכורת ל-9.11.10 ב-12 בצהריים, רגע האימה ופסגת החרדות, בו חתכו אותי אבל חילצו אותך.
עכשיו לך תסדר את החדר (; 
נשיקות,
אמה

היוש לני או אחווווות! אופטלגין!!!
2.45 קילו או המקום היחיד בו הילד לא זז עד גיל מתקדם

ההשקה למשפחה או מי היה מאמין שיהיה לך ילד?!

נעים או איך להזיע באמצע דצמבר

אילתור פורימי או איפה התחתונים של אבא?
מריצ' ורצ' יוצא ריצ'רצ' או גנטיקה מעניינת
מחכים לכבודו או איפה אבא שלך לעזאזל?!
אבא חוגג 36 או איך לא נתתי להם לישון במלון בוטיק


יומולדת שנה או איך נהיה לי ערס בבית
האלבום לחגיגת השנה או אין מצב שיהיה עוד אחד
ורון ובניו על האש או איך להטריף את שלומצי


במקלחת עם מילושי או בנידודים משוגעים

בן שנתיים או הולדתו של אמן קירות הבית

שיר מרגש של רוני סומק או זהו, סותמת. לל"ט