מבצע היום

ביום אחר אמא תקשקש בטלפון
ואבא ירקוד איתה בסלון
וכולם יאכלו ארוחת שישי
ויתפזרו לעניניהם
הגדול יצא לסרט
הבינוני ילך לחבר
והקטנה תשב עם אבא
ואמא תחכה שכולם יחזרו
ותישן לילות שלמים
והקטנה תריב עם הגדולים
כי ככה זה במשפחה

ובבוקר אחר ידפקו בדלת
ואף אחד לא יקפוץ מבהלה
סתם שכן שבא לקפה
ונשאר לעוגה
ומין שגרה מתוקה כזו
עם מועקות קטנות
ולא מבצעים שוברי חיים
וחיים כאלה רגילים
ואמא בוכה בסרטים
כי זה בסדר להיות עצוב
ורוב הזמן יש תקווה

ובזמן אחר אולי לא רחוק
נתחיל שוב לצחוק

#צוק_איתן

זהו פוסט שבא אחרי המלחמה

אותי המלחמה הזו תפסה לא מוכנה. ללא קופסאות שימורים, ישנה ללא פיג'מה, בלי אספקת חיתולים ושלא נדע ללא ממ"ד/מקלט. המלחמה תפסה אותי בחדר המדרגות מתלוצצת עם השכן, אח שלי שגר מעלי.

אזעקה, היוש. אני קרת רוח (מאיפה זה בא לי?!), שולפת את הילד משולחן האוכל, מנתקת את אבא שלו מה-Wii ואחרי 10 דקות הכל חוזר למקומו. לא חושבת, לא פוחדת. זה האטיטיוד שלי. רק לחשוב על זה שאמא שלי ביבנה בממ"ד כל 10 דקות או משפחות שלמות במקלטים שעות, גורם לי להתקף חרדה. אמא'לה. כמו שאמר ברוס ספרינגסטין - "מלחמה = למה זה טוב? לכלום".

אז עידו סמיוני, החבר אינסטגרמי שלי, הגה את הרעיון הגאוני להצטלם עם המילה stop למען הפסקת הטרור תחת הטאב stoptheterror# וההיענות היתה מדהימה! אתם חייבים לראות:

כתבה על הפרוייקט

דף האינסטגרם של עידו

וגם אני השתתפתי בסימן צבע אדום

וגם גיליתי שאם אסתכל על הפחד ואלמד לחבב אותו, אגלה אפילו שהוא קצת חמודי. 

תנסו את זה בבית.
https://www.youtube.com/watch?v=54vcfmFMupI