יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

שבע עשרה


סבתא שלי ורבין נקברו ב-1995
זה היה לפני 17 שנה
גרתי בדירה חדר ביהודה הלוי
היא עלתה 900₪
הייתי סטודנטית לתקשורת חזותית
היה לי חבר נמוך ולברדור גבוה
עבדתי במשרת ערב והרווחתי 1700₪
רכשתי את הנייד הראשון שלי, נוקיה כמובן
בלי שיחה מזוהה או חס וחלילה אסמס
תל אביב היתה יפה גם בלי גורדי שחקים
ההורים שלי עדיין היו ביחד
לא היה מייל ואינטרנט
הצבעתי לרבין ואח"כ למרץ ועכשיו מה?
כל החבר'ה היו רווקים הוללים
גם היום רק פלוס כמה ילדים
לא סידרתי גבות עדיין
היו לי פלטפורמות ומכנסי פסים רחבים
בתבל, הטלויזיה בכבלים, שודרה מלרוז פלייס
ברירת המחדל שלי היתה שינקין
בשישי בצהריים פיזזתי באלנבי 56
אחותי הייתה בצבא
אחי היה בכיתה ה'
האמנתי לאנשים שהבטיחו שינוי
הכנתי עבודות על שולחן אור
היום אני מחפשת את האור
חשבתי שהפרודיג'י והפיקסיז שולטים
ובעיקר חשבתי שאני יודעת הכל
והיום יודעת שלא יודעת כלום

אני בפרוייקט פורטרט עצמי בלימודים
הכלב ג'ורגי' שנגנב :(


פלטפורמות, נו


חולצת בטן, יא אללה

פוסטר משנה ב' עיצוב גרפי שנתלה ברחוב



יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

אחיות ונהנות


אז ישבנו האחיות ברגר, עם האחיות טהר לב לקפה בשישי בבוקר.





















הגר וחגית המהממות, בעלות סטודיו לעיצוב גרפי ותכשיטי פרספקס הכי שווים
והבלוג הפשניסטי שסוקר מגמות באופנה




















ממול לקופי בר מצאתי את מירב כרמלי שאולוב הכה מוכשרת משאולוב סיסטרס וקניתי את הפוטיפורים הכי טעימים אבר! http://shaulov.co.il





















זה ממש לא מובן מאליו להיות חברה של אחותך. זה לא מאסט, לעיתים זה אפילו מתבקש שלא, זה עניין של חינוך ובעיקר אופי וחיבור. מודה, יש חברות טובות שהן ממש כמו אחיות. אבל יש אחות שהיא יותר מחברה, היא כמו חלק ממך ומהנפש. לפעמים יש ערבוב גדול ואין גבולות, אבל היי, מה חשוב יותר ממשפחה?
פוסט זה מוקדש לך סיסו שלי ולכל האחיות-חברות-קשורות מסביב.

למרות שהיו ימים שהחבאת לי בגדים מהארונות, היום אנחנו אפילו מחליפות
לא רבנו על בחורים, אבל כמעט ברוגז כשמחקת לי מהמחשב את כל השירים
אנחנו ממש לא דומות, אבל ממש נשמות תאומות
אין לנו את אותה הגישה, למרות שאת אדיוטית ואני טיפשה
מי שחבר שלי הוא גם שלך, אבל אוי למי שאויב... הלך עליו
שש שנים בינינו ואני הבכורה, בעצם... לא כל כך בטוחה
את טיפוס של כסף ואני של זהב ושתינו נהיה מרוצות מסתם פלסטיק שובב
אנחנו לא באותו הגובה והמידה, לי יפה מטפחת ולך כובע
זה אולי חינוך מהבית או למידה שלנו אבל ממש יהיה קשה להפריד אותנו
את בכחולים ואני בכתום, שתינו חיות במציאות וגם בחלום
אני בספרי חפירות ואת מדע בדיוני ואולי זה כל השוני
כי בסופו של יום, כמוך כמוני
את הסיס הכי טובה וזוהי תמצית האהבה




יום רביעי, 26 בספטמבר 2012

חשבונפש


כל שנה עושה חשבון כזה אבל הפעם לא הצלחתי. אולי כי נמאס לי ואולי כי סתם אני עייפה מלקום בארבע בבוקר, יקיצה לא ממש טבעית (שעון חורף, שיבש את הילדים, תנקס אלי ישי).
בכל מקרה כל עניין החיים פה אמור להיות מאוד פשוט. תראו מה מצאתי:

תכלס זה אמור להיות ממש פשוט: LOVE=LIKExLIKE
אז למה זה לא?!





בעצם נראה שהכל היה פה שמח לפני שנולדתי, בהחלט יש מצב שהדורות הקודמים לא חוו את ליבטוטי הנפש שלנו, לא הגיעו לרמות התחכום הכה מאוסות ופשוט אמרו את הדברים, או שיגרו אותם בטלגרמה. אז בסעיף הסליחות, בלי ללכת סביב, אני מתנצלת:
בפני כל אלה שתרמתי להם והשנה לא יכולתי
בפני כל הכלבים העזובים שאני לא יכולה לקחת אותם
בפני ניצולי השואה שמאז שנולד לי בן, איני יכולה להכיל את הכאב שלהם
בפני ניסו הכלב שלנו שירד לתחתית ההיררכיה בבית
בפני חברי על פחות מדי זמן איכות בלי ילדים/כלבים/כל מטרד אחר
בפני ההורים שלי שלא שומעים ממני מספיק שאני אוהבת אותם למרות ובזכות
בפני ההיא מהביטוח שצרחתי עליה והיא לא האשמה באמת
בפני השליח של רמי לוי שבדיוק ביום שהביא 8 ארגזים, לא היה לי טיפ
בפני גיא אהובי שבסוף הכל יוצא עליו ובעיקר שאני לא עשירה כמו האשה שקיווה למצוא
בפני עירית תל אביב שעדיין אני משתמשת בתו אזור 1 שלהם
בפני אלה שאני מסננת ואז פוגשת אותם ברחוב
בפני ננה המנקה שמקבל פעם בשבועיים בית מזוהם
בפני מכונת הכביסה על שימוש חריג (מכורה)
בפני קולנוע לב שלא ביקרתי מזמן
בפני האוטו שלי על כך שמזמן לא קיבל מקלחת טובה ובטח לא מזהה את עצמו
בפני זה שיש הרגלים שקשה לי להפסיק אותם ובהחלט הגיע זמנם
בפני היקום על כמויות הזבל המטורפות שאני מייצרת
בפני המקצוע שלי - תקשורת חזותית - סורי, איבדתי עניין
בפני אלה שסלחתי להם אבל עדיין קשה לי לשכוח
ובעיקר בפני עצמי כי מבינה שזה הכי טוב שאני יכולה כרגע ובעצם,
לא מתנצלת, אלא סולחת, או יותר נכון, מפוייסת ומקבלת.

אז עכשיו, ממתינה לצאת הכיפורים והולכת לעשות פילאטיס. 
אין לי כח לריב עם עצמי שוב :)
גמ"ח טובה
ואהבה



יום שישי, 21 בספטמבר 2012

חתימה וזה


שמתי לב שאני כמעט ולא זוכרת מהי החתימה שלי ובכלל, איך נראה כתב היד שלי? כנראה שלכתוב זה כה אייטיז אבל חייבת להודות שבשעורי הימימה שלי, אני מוצאת בכתיבה משהו מרתק, רומנטי ובעיקר גורם לכאבי יד ימין. אז חשבתי לעצמי שהיום עם כל החתימות הדיגיטליות והטאבלטים-סמארטפונים-יו ניים איט, שכחתי כמה חתינה מסמלת משהו אישי ופרטי ואינטימי ובעיקר עם משמעות וגם כיסוי.
אז הנה כמה חתימות של אנשים שהותירו אצלי חותם עמוק:
האמן הספרדי האהוב עלי. 
אפילו הפונט נראה סוריאליסטי
מרילין מונרו - so sexy!

תומאס אדיסון - כבוד בנאדם! אבל איזו פצלת אישיות
קשה לשנות כל כמה שנים את החתימה שלך...

ג'קי ג'קי. סטייל. אין מילים
הביטלס. סוגדת גם לטעויות הכתיב שלהם

אמנם לא חתימתה, אבל היי מה שקוקו אמרה!
וזה מעט שנוי במחלוקת אבל עדייו, חותמת עליו בכיף

ואם פוליטיקה, אז אהבתי את הפשטות. הנקיון
מילן קונדרה. לא מצאתי חתימה, אבל יש לי את כל הספרים
דבי הארי - You Rock Girl!
נוויל ברודי, המודל שלי לטיפוגרפיה ועיצוב גרפי, האליל שלי
בתקופת הלימודים. אין צורך בחתימה. היא נותרה עלי
ואחרונה, האלוהים שלי מיוצ'יאה פראדה
ועוד במכתב התנצלות! תראו את ניגון האותיות
פשוט למות!


ועד אז, חתימה טובה :)
אני

יום ראשון, 16 בספטמבר 2012

כמעט תשע"ג

מעוניינת שהשנה שלי תהיה בסימן גמילה:

גמילה מגלוטן וסוכרים
גמילה מסיגריות
גמילה מלאסוף שטויות
גמילה מהחיתולים של הבנשלי
גמילה מעצבים על בנזוגי
גמילה מחרדות
גמילה מהציניות
גמילה מהפייסוש
גמילה מהאינסטוש
גמילה מסינון אנשים
גמילה מהמחשבה שאני עדיין בת 30
גמילה מהפחד והמרמור
גמילה מלאהוב לגזור
גמילה מהעבר ומהשואה
גמילה מהמינוס ביתרה
גמילה מהעייפות
גמילה ממצב ההשרדות
גמילה ממה שיגידו ההורים
גמילה מאיחורים
גמילה משופינג וסוכריות סוס
גמילה מפחד והיסוס
גמילה מנעליים ודיאט
גמילה מקניות באינטרנט
גמילה מלמעוד
ועוד ועוד ועוד...
=======================
סבבה, אנסה. אבל מה ישאר לי לעשות? 
אני עוד עלולה ליהנות בטעות
לא יודעת איך אעבור את הימים
ללא מרמורים, ללא קיטורים
אז אולי אגמל באיטיות
כי העיקר זה האיכות
או שקר כלשהו ////
ובינתיים
אלה פטריות ממולאות בכבד עם עלה תאנה מעל
פרי מוחו הגאוני של בנזוגי העל חלל


וסלט עלים, קשיו ורימונים
הרגשתי את הויטמינים זורמים!

//// בייוש תשעב"וש

יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

פוסט אדום חריף לוהט

נתתי ברוקנרול השבוע. ההופעה של רד הוט צ'ילי פפר או בשמם המגניב RHCP היתה פשוט לוהטת! ערב מושלם של גיטרות, רוקרים בני חמישים שהייתי עושה להם הרבה ילדים, נקניקיה בלחמניה בעשרות שקלים וצבע אחד: אדום.
והנה לקט האדומים שלי להיום:

גלוי רועש!
פעם אתא שלטו באדום אש
מכוניות הדואר של פעם ברד-שיק
כמו אחרי מני-פדי מבריק
באייטיז חלומות מתגשמים
באדום עם זיקוקים


אדום הוא צבע סוער וחושני,
כמו ההפתעה בפיטנגו שבגינה שמטפח מאמי שלי


וכמובן צבע האהבה
לכל סיטואציה מדליקה


והאהבה לאוכל ובליסה
(אלוהים תעשה שאהיה רזה למרות שאני אוכלת ללא הפסקה)


וילד אחד שמצייר באדום או יותר נכון מלכלך
אותי אחריו כה כורך


והקפה האדום הזה עם הלק האדום,
תמיד מעביר לי את היום

ואני שבודקת את יעודילאדום נשאבת
בקומפוזיציות ושילובים שאני כ"כ אוהבת



המשפר הרשמי למצברוח
לא ללחץכן לקינוח
האדום הזה שעושה חיוך ורק טוב
נותן לי אנרגיות לשאוב



כי אמרו שלהיות שמח מוכרחים
והפעם אני לא מהמתווכחים


אהה והנה לסיום אמנם לא חריפים
ולא אדומים ולא חתיכים (כמו אנתוני)
בלי שרירים וקעקועים
אבל גם הם פלפלים :)

ודרך אגבBy the Way