Forever 41

ספירת מלאי קטנה לרגל סיום 40 שנות10 דברים לא ממש חשובים עלי ואולי בעצם קצת:

10 דקות לקח לי להבין שנשבר לי האף ו-10 עומדים וצוחקים עלי10 בערב היתה שעה שבה נהגתי לצאת ולקרוע את העיר, אבל זה היה לפני 10 שניםהיום אני מנקרת ב-10 בלילה ומרגישה בחצי היום ב-10 בבוקר10 תחביבים יש לי לפחות ואני שוקלת לאגד את כולם למקצוע

10 זוגות נעלים בשימוש יומיומי (מתוך כ-80)

בחודש התשיעי בשנה, ספטמבר, נולדתי במשקל כלום וחצי, מה שלא יעיד על משקלי בעתיד. 9 באב לא עושה לי כלוםעבדתי כשכירה/פרילנס בכ-9 משרדי פרסום (ארטדיירקטורית) - היה כיף

9 חודשים בדיוק בישלתי, דגרתי וקיננתי וכל זה ללא בלונד מישהו צריך להגיד את זה - הריון זה לא תענוג גדול8 שניות בפקק לוקח לי לחטוף עצבים8 מטפלים שונים ניסו לעזור פלוס אלף כבאים לא הצליחו לתקן אותי8 דקות לוקח לי לעשות שופינג מוצלח! (ללא מדידות, כמעט ללא החלפות)8 דירות עברתי רק בתל אביב ואלפי שקלים עברו איתםלא כולל את ראשלצ-חיפה-יבנה-גבעתיים7 הוא המספר שלי בנומרולוגיה, נולדתי ב-7 לספטמבר, עכשיו אני ב-7 שנים הטובות שלי7 דקות בגן עדן חשף אותי לרצונות האמיתיים של הגברים (כתה ה')7 אהבות/מע' יחסים חוויתי ועכשיו הכי שווה 3>6 קילו עליתי בעשור האחרון, פיטרתי 6 חברותמסוגלת לעשות לפחות 6 פעולות בו"ז. בחורה נו6 דקות לוקח לי להפוך את העיצוב של הסלון אבל שעה להתארגן לצאת6 זוגות משקפיים זה השיא שרכשתי בשנה אחת, ב-6 בבוקר ב-eBay6 טלפונים מהבנק ב-3 דקות. 6 סינונים5 דקות לקח לי להחליט על ניתוח לייזר בעיניים. עברו 10 שנים ויש לי משקפי ראייהב-5 קם צייד וגם אני בשנתיים האחרונות5 שנים חלמתי על סבתא שלי אחרי שנפטרה4 עשורים מאחורי. מעניין עוד כמה נותרות לי4 גברים כל בוקר רוצים ממני משהו (מוצץ/קפה/קורנפלקס/טיול)יש לי 4 חברות טובות ממש ועוד 750 בפייס, 500 באינסטה, נכון להיוםניסו זה הכלב הרביעי שלי. קדמו לו סינדי, ג'ורג'י וזדמצאתי אותו בפלורנטין והוא פתח לי את המזל. השנה הוא בן 4 פלוס מינוסזכיתי להכיר 3 מהסבים שלי: סבתא אדלה, סבתא לוטי וסבא ינקו.גם קצת את סבתא רבה קלרה. את סבא משה לא הכרתי 3 סרטים רצופים של וודי אלן, עושים אותי מאושרת3 עשורים לקח לי לאהוב את עצמי3 דקות לוקח לי לחסל מנה. או קינוח או מקדונלד. תמיד רעבהיש לי 2 הורים משוגעים ויש שיאמרו מגניביםב-2 בצהריים בשישבת אני בשנצ. לא להפריע2 בקבוקי דיאט קולה מתחסלים אצלנו ביוםב-2 דקות אני משדרגת חולצה/שמלה ישנה2 אחיות אנחנו ואח. 2 חברות הכי טובות. ואח (מתות עליך!)1 אלוהנו היא פראדה. 1 הוא מארק ג'ייקוב1 הוא האייפון שלי, האסקפיזם שלי1 הוא בנזוגי גיא הכה מיוחד פעם אחת הפלתי, פעם אחת הייתי בהריון ופעם אחת ילדתי1 הוא לני שלי האהוב, היחיד והמושלם141.הנה הצלחתי להגיד. ארבעים ואחת.

לא סופרת נקודות

מהרגע שנהייתי אמא (ולקח לי 39 שנים), הבנתי שאם לא ישנים, אז אוכלים.
שמתי לב שאני אוכלת/מנשנשת/מיישרת כמעט בכל שעה ביממה.
הכי כיף? בארבע בבוקר. אני יודעת שזה סתם ומחר אשנא את הבטן שלי אבל, סורי קנט הלפ איט. בבית, בחוץ, עם שליח, לבד, שאריות, פג תוקף, פיוז'ן וגם לעיתים את הלב.

מודה, אוהבת לאכול ומהכל וכך כשאני מרוכזת באוכל, אני מגלה פסים ונקודות של אושר טהור:

פסי טחינה בריקוד סוער - לא למות?

פרחי קמח עם כל מיני נקודות - בעיניי זו שלמות

ולא הגענו לצילחות - אמא! איזו אמנותאבל דווקא לפעמים, הכי כיף פשוט

 ככה זה כשאמא לא יודעת לבשל לזאטוט

רק יודעת לאלתר כל מיני שטויות 

עם פרצופים וטקסטורות

העיקר שיהיו קלוריות

וכולנו נישן בלילה עם בטן מלאה, רצוף לפחות 8 שעות אמן!והנה תובנה לחיים: פליסה עושה קסמים :)

הבריחה הגדולה

לא ממש גדולה ולא ממש בריחה, רק נסיעה של שעתיים וחצי: 2 אחיות על הקצה ועל 3 ילדיהן (בגילאים 0.4-3 שנים) וציוד לפחות לחודש. אבאשלי גר במצפה רמון ויש לו צימרים בצבעים www.4zimer.co.il (פרי עיצובי) וחשבתי לברוח כדי לחשוב. אז חשבתי.

לא לקחתי בחשבון: 

1. שחסכון בדלק זה ירוק ונאור אבל 3 צווחנים באוטו זה גדול עלי

2. שלא משנה איפה נהיה, תמיד הילדים יעמדו על הטלויזיה

3. שסבא זה מגניב, אבל מספיקה לו חצי שעה טופ

4. שהדרך ארוכה היא ורבה, רבת אתגר בעיקר בחופש הגדול ובמקדונלד

5. שבמקום לתת לבן הזוג שלי חופש, אשכרה התגעגעתי לחפירות שלו

רציתי להחליף אוירה, לעשות בונדינג עם האחות שלי ואולי להתמקד בקריירה החדשה שלי ושוב התפזרתי, אכלתי, רדפתי, הזעתי, שוב אכלתי, צילמתי, צעקתי על אבא ובעיקר ניסיתי לישון.

כל בוקר התחיל בקפה שאחותי הביאה מקפה נטו. די חששתי שהיא לא תחזור.

עומריקי הקטן בקונספט פסים ונקודות ובעיקר סתאלבט על הנדנדה

מילה ולני קרעו את העיר

ואת ההאנגר המקסים של הדס וסער http://www.facebook.com/hadasaar

כל ערב נגמר בשאיפה לדקות שקט

ובסה"כ (תמיד בדיעבד) האהבה שלנו כמשפחה ניצחה

הדרך חזרה פתאום נהיתה קצרה יותר עם עצירה לצהריים אצל אמא, או שזו החזרה לציויליזציה

ובסה"כ היה כיף ושמח וחיובי ומלא שמש (כולל קרם הגנה)

אז מה שלא גיבשתי עדיין מטרה. הדרך מדליקה אותי (את אסתר מהבנק קצת פחות) והבחירה היא לגמרי שלי. אני רק צריכה לזכור את כל יום. וגם החפירות של בנזוגי די מצחיקות בסופו של יום.

תיכף יגמר החופש הגדול ואוכל לנשום קצת :)

אלה היו נקודות למחשבה בחסותי. 

כמו הריון, רק בלי בחילות

מסתמן כיוון. זה מאוד מרגש ומאוד כיף ומשאיר אותי ערה עד 2 בלילה (וגם כך ב-2:30 גוש קטן ובלונדיני טורח לבדוק אם אני "ערה?"), אז משהו מתחיל להיווצר! מרגיש כאילו נכנסתי להריון והולך להיוולד אוטוטו בייבי חדש (לא כולל בכי, חיתולים וגזים) שיהיה אני מקווה, פיור פאן.
ואלו פסי האושר שלי:

*צולם ביום חול לפני שנתיים וחצי. למצולמים אין קשר לפרוייקט הנוכחי. בקיצור אני לא באמת בהריון. 

איזה כיף כשיש מטרה בחיים ותחושת ה"לא בא לי כלום, אני במשבר ה-40" מתחילה לזוז הצידה ומפנה מקום ליצירה.
אז מיום שהתחיל ככה:

התחלתי להסתכל טיפה אחרת על דברים

לגעת בחומרים וטקסטורות

להיזכר בדברים שאהבתי לעשות

ועם מי אהבתי

להיות במילים, בטיפוגרפיה

בצבעים

ופשוט לתת לעצמי להיות שם. הפוגה ממני.

(חדש! ההשראה מגיעה גם עם מינוס בבנק, ביקורות מכל עבר ותדהמה של הסובבים. הפתיע גם אותי! תנסו, זה כדאי)

אגב, לא חייבים פסים ונקודות. אפשר גם משבצות :)

פסק זמן /// לא החטיף

בסה"כ בנאדם רצה פסק זמן. טוב נו, אני רציתי. לתהות על קנקני, להבין האם לכך נתכנסתי, לעצור לרגע, לנשום ולהיות קצת במשבר - גם לי מותר. אבל מה, הקולות אצלי בראש לא מאפשרים לנוח, תמיד צריך לעשות משהו, להיות בתנועה, לעבוד קשה ולהצליח, להביא כסף. לשרוד. אז התיישבתי לקפה של בוקר עם הקולות והקשבתי להם. התירוצים של "אין כסף, לא נעים להתבטל מה יגידו" לא עושה עלי רושם. סורי גייז, זה לא אישי. החלטתי להתמקד.

הבעיה: הכל מעניין אותי.
הפתרון: לדלל.

צילום ואמנות = בנפשי

קריאה וסקרנות = יצר מולד

כתיבה = נו, מה?

עיצוב וצבע = לנצח!

בקיצור, לא התקדמתי הרבה. אבל התחלתי לעשות סדר בראש. משהו טוב בטוח יצא מזה.
לילה מהממוש.